אנחנו והאינקה

רציתי לכתוב משהו אופטימי לכבוד ראש חודש אדר. "משנכנס אדר מרבים בשמחה". אבל אנחנו מובילים את כל הנערים הצדיקים הטהורים האלה אל קברם. ותושבי שדרות שמתרוצצים כמו עכברים מבוהלים בין הקסאמים כשבאותו זמן ממשיכה ישראל לספק ליורים את כל צרכיהם, וחיילי צה"ל שנשלחים להתרוצץ ולמות בין הסמטאות בשביל ה'כאילו' מלחמה, רק כדי לשמור על הכסא של אולמרט.

אז הכתיבה האופטימית תחכה ליום יותר מתאים. כי אנחנו שבויים עמוק כל כך בקונספציה שהפילה אותנו למדמנה הזו, שזה ברור שההלוויות הללו הן רק ההתחלה. בסוף נתעורר וננצח – אין לי ספק בזה, הרי עם ישראל חי, אבל זה ייקח עוד זמן ועוד הרבה כאב, ואני מרגיש שאני חייב לעשות מה שביכולתי בכדי לנסות ולזרז את ההתפקחות.

השבוע פגשתי איש בכיר מאוד בצבא. "אשתי מפחדת שהחמאס ינצחו את ישראל" – אמר הבכיר– " הייתי צריך להסביר לה שיש להם לכל היותר 5000 חיילים, היא כלל לא הבינה את סדרי הכוחות".

"אשתך צודקת" אמרתי לבכיר – "זה בכלל לא עניין שלך סדרי כוחות פיסיים, זה כמו מיליוני ה'אינקה' שנכנעו ונטבחו על ידי כמה מאות ספרדים ". זה לא עניין של יחסי כוחות זה עניין של תודעה. הספרדים שיכנעו את ה'אינקה' שהם האלוהים שלהם, האינקה פשוט התמסרו להם. כשצד אחד הופך להיות תלוי תודעתית בצד השני – תבוסתו מובטחת. ואנחנו, שמחקנו את ההיסטוריה והזהות שלנו, איבדנו את נקודת המשען הפנימית ונותרנו תלויים אך ורק בסובבים אותנו. הרי בלי היהדות אין לנו שום זכות כאן. כלומר אנחנו הכובשים פה והחמאס בסך הכל מנהלים מלחמת שחרור. את נקודת המשען הפנימית שלנו, החלפנו בערכי המערב. וזה – מה לעשות – רואה כיצד נתנו באוסלו ובהתנתקות, את מלוא הלגיטימציה לטענה הערבית על ארץ ישראל כולה. אז אם אתם רוצים להיות חלק מהמערב אין בעיה – מה שמותר לכם במסגרת המלחמה המאוד לא צודקת שלכם הוא רק דבר אחד, הגנה עצמית ולא מילימטר ימינה או שמאלה. לא לנתק להם חשמל, לא לעקב להם אספקה, שום כלום. והמסקנה היא פשוטה – אם לא נתעשת ונחליף דיסקט לדיסקט יהודי, הם ימשיכו לנצח עם ה 5000 חיילים שלהם את הצבא הישראלי הענק והמשוכלל עד שיחסלו אותנו. הבכיר – אגב – לא ענה לי אבל היתה לי הרגשה שדווקא הבין.

"הוא השתמש בנשק שנתן לו פרס ושאולמרט ימשיך לתת" – הסביר הבחור שהרג את המחבל בישיבה. המראיין ניסה להשתיקו – וכמובן שאחר כך כבר לא השמיעו את זה, אבל לרגע קט היו מי שהספיקו לשמוע פה את האמת . כן – זה עוד יותר מטורף אצלנו מאשר אצל ה'אינקה'. הספרדים השמידו את ה'אינקה' עם נשקם שלהם. מי שחשב שההנהגה שלנו מתחילה אולי להתפקח – קיבל תזכורת מצמררת מנשיא המדינה. "בשביל מה ללמוד היסטוריה" – עודד בשבוע שעבר שמעון פרס את דרכה החינוכית של יולי תמיר, "הרי ממילא הכל במחשב". שמעתי את ההבלים הללו מפיו של האיש, פעמים רבות בעבר. אבל זו הפעם הראשונה שאני שומע אותם מפרס הנשיא. אינני חושב שיש בעולם כולו מנהיג שהיה מעז לומר משפט אוילי ומסוכן שכזה. שום אומה ולשון, תהייה נידחת וצעירה ככול שתהיה, לא תפגין זלזול שכזה בהיסטוריה בכלל – ובהיסטוריה הפרטית שלה בפרט. רק מלך היהודים – נשיא המדינה המתיימרת לייצג את העם העתיק בעולם, רוצה להפסיק את לימודי היסטוריה. הרי הכל במחשב, ניתן לשלוף משם הכל בלחיצת כפתור. מבחינה טכנית, שמעון כמובן צודק. הבעיה היא שאם ההיסטוריה – כלומר הבסיס שעליו נבנית כל התרבות, המורשת, ההצדקה לעצם קיומנו בארץ הזו – אם היא נמצאת במחשב ולא בראש ובלב – אז קם לו דור שאין לו מושג מה הוא עושה פה, ואין לו שום סיבה להישאר פה, לסבול פה, ובוודאי שלא להילחם על המקום הזה.

רגע רגע – חשבתי לעצמי, הרי זה בדיוק מה שקרה במלחמת לבנון האחרונה – הרי היתה זו מלחמת מסכי הפלזמה – נכון? הרי הכל במחשב לא? אז בעצם זה מה שניסו לעשות שם, בדיוק מה ששמעון אמר, להילחם בלחיצות כפתור? המחשבים הרי יודעים הכל – הם גם יודעים את ההסטוריה, וגם יודעים לשגר טילים. אז איך זה שהחיזבאללה ניצחו את צה"ל הגדול?

"אני שונא הסטוריה" הסביר שמעון פרס. הכל במחשב. "ובכלל" – הוסיף שמעון – "אנחנו חיים בעולם שבו אין משמעות לשטח". כל התפיסה הפוסט מודרנית שבה הכל זה בעצם כאילו – מתמצת בנשיא שמינו לעצמם היהודים. הכל כאילו. המדינה זה רק כאילו, הארץ היא בכאילו, הקסמים הם בכלל "שמאסמים" (תשאלו את שמעון), המדיניות היא ספינים – כלומר המציאות היא הזמן שבו מצליחה הכותרת להחזיק מעמד, ולכל השאר אין כל משמעות. אפילו הכאב כבר אינו אמיתי. למזלנו – שני החיילים שהרגנו לחינם בכניסה האחרונה – חסרת המשמעות – לעזה, למזלנו הם נהרגו ולא נפלו בשבי, אחרת היינו נאלצים לזכור אותם – עכשיו הם רק הבעיה של אמא שלהם.

שמעון פרס ושאר כהני דת אוסלו שיעבדו אותנו לשפה ולצורת חשיבה שרוקנה אותנו מכל ממשות. איך אתם מצפים להפסיק את הטילים שנורים על מדינה שחצי מרחובותיה קרויים על שמו של רבין, כלומר המסמל יותר מכל את התהליך שהביא עלינו את הקטסרופה הזו?
מדובר בתודעה שלמה שצריך להשתחרר ממנה.

כדי שלא נגמור כמו ה'אינקה' – כדאי מאוד להזדרז ולחזור אל עצמנו.