“בוא נעלה להר”, ביקש בני, וכך מצאנו עצמנו טובלים במקווה טרם עלות השחר ומעפילים לירושלים במעלה עומסי השחר

“בוא נעלה להר”, ביקש בני, וכך מצאנו עצמנו טובלים במקווה טרם עלות השחר ומעפילים לירושלים במעלה עומסי השחר.
בכניסה להר המתין הראל שביקש להצטרף.
“ספר לי קצת על עצמך”, ביקשתי מהראל כשהתיישבנו לקפה בכפר סבא לפני שבוע.
“אני בן 24, תושב כרמיאל, השתחררתי מהצבא לפני 3 שנים – שם שימשתי טכנאי מחשבים – ותכננתי להגר לארה”ב ופשוט להיות אמריקאי”, השיב.
“ומה קרה?”, שאלתי.
במקרה נתקלתי במצע של זהות.
“הספר הזה שינה לי את החיים. הבנתי שיש לי זהות, אני לא מפסיק לקרוא, אמריקה כבר לא מעניינת אותי בכלל – אני רוצה לאחוז בזהות שלי. כך גם הגעתי לכאן, להר הבית”, השיב.
“ומה אתה מתכנן?” – שאל הראל – “זהות רצה?”
לא רציתי לספר עדיין, אבל רציתי להכין אותו להודעה שאני הולך להודיע.
“אתה מכיר פוליטיקאי או מפלגה שהשפיע על צעירים בישראל יותר מזהות?”, שאלתי.
“חד משמעית לא”, ענה הראל.
“הם יודעים להיכנס לכנסת אבל אין להם באמת שום השפעה במציאות”.
“אתה מבין?”, אמרתי לו
“אתה הניצחון שלי, כי אתה ההוכחה שזהות השפיעה באמת.
עבורינו, הפוליטיקה אינה המטרה אלא רק הכלי – אחד מני רבים. כשהיא מקדמת אותנו למטרה אנחנו משתמשים בה, וכשהיא לא מקדמת, אנחנו משתמשים בכלים אחרים.”
עלינו להר, הצטרף אלינו צוער מקורס צה”לי שהקשיב נפעם בשקיקה להסברים, וגם צעיר בעל חזות ישיבתית.
“אני איתך”, אמר הצעיר כשירדנו מההר,
“וגם אח שלי שעד לא מזמן חי בדרום אמריקה והתכוון להתחתן עם בחורה מקומית. הוא גילה בזכותך את הזהות שלו ופשוט חזר אל עצמו וגם לארץ – בלי זהות היינו מאבדים אותו”.
שוב ושוב אני שומע את הסיפורים הללו.
יש מפלגה שגילתה לצעירים רבים בישראל את זהותם.
זו לא היתה הכוונה אבל בפועל זה מה שקרה. המצע שלנו הוא לא ספר ציונות או החזרה בתשובה.
אבל הוא מחבר את זהותנו היהודית למציאות המדינית.
זהות השפיעה באמת, והצעירים הללו, הם הניצחון הגדול שלה.