בשמלה אדומה

כולם מחכים בקוצר רוח לדו”ח וינוגראד. בעוד ימים אחדים נדע כולנו היכן בדיוק היה המחדל. האם שורש הרע בנוהל פגום של קבלת החלטות, האם שורש התבוסה בכך שחייל אחד קיבל שתי נעליים שמאליות והשני שתיים ימניות, או שמה “אם כל חטא” נעוץ דווקא בכך שלא הפסיקו את המלחמה בשלושים השעות האחרונות…
על פי רוח הדברים הנושבת כרגע ממסדרונות הוועדה ופרשני התקשורת – וינוגראד אינו הפתרון – וינוגראד הוא הבעיה!
בשמלה אדומה ושתי צמות
ילדה קטנה, יחידה ותמה
עמדה ושאלה – למה?
וכל התותחים וכל החילים
וכל הגדולים וכל החכמים
עמדו חורי פנים ולא מצאו תשובה. (מתוך בשמלה אדומה – רותי ספרוני)

האם וועדת וינוגראד מתעסקת בכלל בשאלה ‘למה’?
“מי שיש לו איזה ‘למה’ למענו יחיה – יוכל להתגבר על כל ‘איך’ “. אמירה זו של הפילוסוף ניטשה עובדת גם הפוך. למי שאין תשובה ל שאלה ‘למה’ – שום תשובה ל ‘איך’ לא תועיל…
כל הגדולים וכל החכמים, כל ה”תותחים” הנפוחים המנסים להסביר למדינה קטנה, בשמלה עם הרבה כתמים אדומים, מה בעצם קרה לה בקיץ 2006 – לכל אלה לא יכולה להיות תשובה משום שהם כלל לא שואלים ‘למה’. הם שואלים רק ‘איך’.
כל ששמענו עד כה מדו”ח וינוגראד הראשון ומשלל הפרשנויות לקראת פרסום הדו”ח המלא, מלמד דבר אחד. הדו”ח מסיט את כולנו מעיסוק בעיקר כלומר ב’למה’, אל עיסוק בתפל – עיסוק עקר ב’איך’. תהליך קבלת ההחלטות חשוב. חשוב גם הציוד המלא והאימון הראוי. הכל חשוב – אך מי שבורח לבדיקת העניינים הטכניים הללו על חשבון בדיקת השאלה האסטרטגית הגדולה – למה לכל הרוחות יצאנו בכלל ל”כאילו” מלחמה המטומטמת הזו!
מי שעושה זאת מבטיח שלא נלמד שום דבר ובהזדמנות הראשונה נחזור שוב על אותה איוולת.
האם באמת מופע הפירוטכניקה המדמם אליו נזרקו חיילי צה”ל ואזרחי הצפון בקיץ 2006 נועד להחזיר את גולדווסר ורגב החטופים ולהפסיק את ירי הקטיושות כפי שהוצהר בתחילת המלחמה?
לאולמרט לא יכולה היתה להיות שום כוונה כזו. לא צריך להיות פרשן צבאי כדי להבין שכניסה קרקעית לעומק קילומטר בלבד (כפי שתוכנן מלכתחילה) מלווה בכל ההפגזות מהאויר שרק ניתן להוציא לפועל – פעולה שכזו תוציא את השבויים מלבנון כמו שפטיש חמש קילו יוציא מחט מערמת שחת.
גם המטרה השניה שפורסמה לציבור – הפסקת ירי הקטיושות, היתה אחיזת עיניים בצהרי היום. החיזבאללא ירה קטיושות לזמן קצר לאורך גזרת גבול הצפון, כפעולת הסחה לצורך חטיפת החיילים. עם סיום הפעולה הופסק הירי והגזרה שקטה. פעולת צה”ל לא יכלה להפסיק את ירי הקטיושות פשוט משום שלא היה יותר ירי שכזה. מה שקרה בפועל הוא בדיוק ההיפך – הפעולה היא זו שחידשה והעצימה את הירי שנמשך ללא הפסקה במשך 33 ימי קטישה של כל הצפון.
אז למה הוא שלח את החיילים לשם – למה?
בשביל לקבל תשובה לא צריך להקים שום וועדה. את התשובה ל ‘למה’ – נתן אולמרט עצמו ברגע של זחיחות, שבועיים לאחר שפתח במלחמה:
” ניצחון ישראל בלבנון ייתן תנופה חדשה לישראל כדי לסיים את ההיפרדות מהפלסטינים על ידי פינוי רוב היישובים באזור יהודה ושומרון” – אהוד אולמרט ) 2.8.06 )
אז למה פתח אולמרט ב(כאילו) מלחמה? למה שלחנו חיילים ליהרג? למה שליש מהמדינה נכנס למקלטים למשך חודש? למה אזרחים כה רבים קיפחו את חייהם? למה למה למה?
כי אולמרט רצה גם כן להיות אתרוג, אולמרט הבין שבמדינת אברמוביץ’ יחמוביץ’, כדי להיות מנהיג דגול ומחוסן מכל חקירה צריך ללכת בדרכו של שרון – לגרש מתנחלים ולהחריב יישובים. הוא ניסה לעשות זאת בעמונה והבין שזה כבר לא כל כך פשוט. המתנחלים כבר הבינו שבאהבה לא ינצחו. אז אולמרט החליט ללכת על מבצע צבאי גדול שייתן לו הילה של מנהיג שרוני שכזה, ולגיטימציה לביצוע גירוש גדול אשר יביא לו את סגידת השמאל ומעמד המנהיג הדגול.
*
“הצבא הזה, לעולם לא ינצח בהתמודדות מול אוייב אמיתי”. כך כתבתי כשחזרתי הביתה לאחר שלושה חודשים בגוש קטיף. כעבור שנה הופתעתי מעוצמת התממשות הדברים.
שורשי התבוסה נטועים בין הריסות גוש קטיף. צה”ל שנכנס שם לוורטיגו ערכי, כלל אינו מבין את הקשר בין הגירוש ב95 לתבוסה ב 96, ואינו מנסה כלל לצאת מהסיחרור האמיתי בתוכו הוא נמצא. בכדי שנהיה מסוגלים אי פעם לשוב ולנצח – שם, בחולות גוש קטיף עלינו לחפש את התשובות.
איפה זה ואיפה וינוגראד…