האיש שהשיב לזירה את מימד הצדק - אלאור עזריה בצל המלחמה - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד | 28/03/2024
אקטואליה ופוליטיקה חירות וזכויות אדם יהדות ותרבות מאמרים ופוסטים מהעבר צבא ובטחון

האיש שהשיב לזירה את מימד הצדק – אלאור עזריה בצל המלחמה

כ״ג באלול ה׳תשע״ח (ספטמבר 3, 2018)

האיש שהשיב לזירה את מימד הצדק – אלאור עזריה בצל המלחמה

האיש שהשיב לזירה את מימד הצדק.
אזריה השיב לזירה את מימד הצדק ששללתם מחיינו – תשובה לשופט צבי סגל.
אחד משופטיו של אלאור אזריה – השופט צבי סגל (עכשיו בדימוס) שטח בראיון בגל”צ את השקפת עולמו.
מדובר בהשקפה היחידה שאנו שומעים השכם והערב בכל אמצעי התקשורת – כלומר שבמעשהו ביטא אלאור התבהמות מוסרית שחובה לשרש, בתוספת משמעותית של פאתוס וגלגול עיניים על כך שאיש מחבריו לא ביקר את מעשהו, ביקורת שבאה מאת שומר הסף האולטימטיבי של המוסר – וכל זאת כמובן ללא כל ניסיון של המראיינים לנסות ולאתגר את היסודות המוסריים שבבסיס טענותיו.
אחידות רעיונית אורווליאנית במיטבה.
ובכל זאת הראיון חשוב משום שהפעם באים הדברים מפי הגבורה – מפי השופט עצמו.
הקשבתי לראיון, והיות והמראיינים הנכבדים לא שאלו, רציתי לבוא לרגע במקומם ולשאול את כבודו:
נניח שמנהרת הזמן לוקחת אותך אחורנית – מר סגל – ואתה יושב עכשיו על כס המשפט במשפט אייכמן. ונניח שהאשמדאי הגרמני לא טוען שבסך הכל היה בורג קטן במערכת ושחייב היה לבצע את הפקודה שהוטלה עליו, אלא מחליט לשטוח באופן כנה את השקפת העולם הנאצית שאימץ ואומר כך:
‘פעלתי משום שהגעתי למסקנה כי השמדת היהודים הכרחית להצלת האנושות, אני עדיין חושב כך, בכוונתי להוכיח לבית המשפט הנכבד כי לא עונש מגיע לי כי אם מדליה. בכוונתי להביא רשימה ארוכה של הוכחות היסטוריות, מדעיות, עדויות מפי מומחים ועוד – כי השמדת היהודים היתה ונותרה הכרחית להצלת האנושות…’
כיצד היית נוהג? – כבוד השופט בדימוס צבי סגל – האם היית נותן לאייכמן להעמיד את טענתו למבחן משפטי?
הרי איך אפשר שלא? ישראל היא מדינת חוק, בית המשפט לא יכול להחליט עבור הנאשם מה יהיה קו ההגנה שלו… איכמן היה מביא ראיות והוכחות ועדים, מסביר כמה היהודים מסוכנים, גדעון האוזנר היה מפריך את טענותיו ומביא עדויות לתרומת היהודים. התוצאה הרי היתה אותה תוצאה – אז למה לא בעצם?
טוב נו – שנינו מבינים שלעולם לא היית נותן למהלך שכזה להתפתח (אני מקווה…) שהרי זכות הקיום של עם ישראל אינה עניין לדיון משפטי. לכאורה היא מן המפורסמות שאינן צריכות לראיה, זכותנו לחיים היא התשתית הקודמת לעצם הקמת המדינה וערכאותיה. אם העלית לדיון את שאלת מוסריות השמדת היהודים והעמדת את עצם סימן השאלה במרחב לגיטימי, הוצאת עצמך באותו רגע מקהל ישרים ולגטימיים והפכת את הערכאה עצמה לבלתי מוסרית בעליל.
איך היית פותר את הפלונטר המשפטי אינני יודע אבל אני בטוח שהיית יוצא מזה. לא היית נותן לזה לקרות –
זה ברור.
האומנם כל כך ברור?
הפילוסוף הנודע ישעיה ברלין כמו גם רשימה מפוארת מאוד של אנשי רוח מאסכולת ברית שלום, ובתוכם, מרטין בובר, הוגו ברגמן, גרשום שלום ועוד, חתמו על עצומה לנשיא דאז יצחק בן צבי ובקשו לחון את אייכמן.
זוהי הבנאליות של הרשע – טענה חנה ארנדט שסיקרה את המשפט, אין הבדל מהותי בין הקורבנות לבין התליין במשפט אייכמן הם פשוט התחלפו בתפקידים.
חותמי העצומה אימצו למעשה את הטענה הזו.
כיום כבר אימצו כל האליטות הישראליות – מבתי המשפט ועד פורום מטכ”ל – את הגישה הארנדטית הזו וחיילי צה”ל נדרשים למסור את נפשם (ומאות כבר מסרו) למען אוכלוסיית האוייב. כי הרי אין יותר אויב ואוהב, צדיק ורשע, יש לובשי מדים ושאינם לובשי מדים משני הצדדים ואלה אמורים למות למען אלה (האלוף יאיר גולן מכינת עצמונה 2006). את “התהליכים שזיהינו” כאן, אימצו במהירות האליטות האינטלקטואליות המערביות וכיום אנו הנאצים החדשים וה”פלסטינים” – קורבנותיהם.
ואתה – כבוד השופט בדימוס סגל? – האם גם אתה היית חותם על העצומה הדורשת חנינה לאייכמן?
הבה נחזור עכשיו במנהרת הזמן לזמננו. נחזור לאלאור אזריה.
אצלנו מדובר בחייל פשוט. לא בגדעון האוזנר ולא בצבי סגל.
אבל דווקא משום שאזריה איננו פילוסוף גדול כמו ברלין או בובר, חוש הצדק שלו לא התנוון בנפתולי פילפולים פילוסופיים.
וכך כתב לפני כ 100 שנה הרב אברהם יצחק הכהן קוק בספרו אורות הקודש (חלק ב החיות העולמית כח):
“האינטליגנציה חושבת שיכולה היא להיפרד מעל ההמון, שאז תהיה יותר בריאה ברוחה, יותר אצילה במחשבתה. זוהי טעות יסודית, טעות שאינה מכרת את הצד הבריא שיש בההכרות הטבעיות, ברגשות הטבעיות, ובחושים הטבעיים, שלא נתתקנו, אבל גם לא נתקלקלו על ידי שום השפעה קולטורית. הצד הבריא של היושר מצוי הוא באנשים גסים יותר ויותר ממה שהוא מצוי במלומדים ומוסריים בעלי מחשבה…”
טוב – מר סגל – אינני מכיר אותך, יכול להיות שציטוט מפי רב לא עושה לך את זה. אז תשכח מהרב קוק ותחשוב לרגע, מה הוא ההיגיון בשיטת המושבעים המערבית, מדוע החליטו הנאורות שבאומות, לצרף אל השופט האינטליגנטי, 12 “אנשים גסים”? מה יש בהם באנשים הגסים הללו שאין להוד מעלת אינטלגנטיותם?
אלאור כאמור – היה סתם חייל “גס” שכזה. אבל “ההכרה הטבעית” שלו, תפיסת הצדק האינטואיטיבית שלו הבינה את מה שאתה וחבריך כבר אינכם מסוגלים לראות, היא הבינה שהמחבל אולי מנוטרל, אבל האידיאולוגיה של השמדת כל יהודי באשר הוא – מנער ועד זקן טף ונשים – האידיאולוגיה שהוציאה את האשמדאי הזה לתור אחר קורבנו, האידיאולוגיה הזו חיה ובועטת ומונחת עכשיו לרגליו – ולא! אסור לה להגיע לבית המשפט, חייבים לחסל אותה כאן ועכשיו! היא לא זכאית למשפט וזה לא מוסרי להביא אותה לבירור משפטי ומי שמביא אותה לשם מעצים אותה ומזמין את המשכה!
וראה זה פלא – הכדור הבודד של אלאור, סימן הקריאה המוסרי שהחליף את סימן השאלה שצייר האשמדאי מעל זכות היהודי להתקיים, גדע באחת את גל טרור היחידים שבמשך חצי שנה טרף בנו ללא הפסק.
תבדוק מר סגל, סכינאות תמיד היתה וכנראה תימשך, אבל נחשול השמדת היהודים בוקר צהריים וערב, הנאציזם האינדיווידואלי הזה – נגמר באחת באותו רגע בפעולתו של אלאור אזריה.
אינני חושב שהיה גיבור. אינני חושב שהבין מה עשה. טענותיו במשפטו היו מגוכחות – אבל בעידן היפוך הערכים שאתה מסמל, נוכח הקיפאון שגזרתם על מפקדיו, היה אזריה לובש המדים היחיד בזירה שפעל באופן מוסרי – הוא השיב לזירה את מימד הצדק ששללתם מחיינו והציל חיים רבים.

שתף את הפוסט:

השאר תגובה