האצבעות בסכר של עזה

ילדי שדרות תוקעים את אצבעותיהם בסכר של עזה כדי להציל את כולנו מהשיטפון הגדול. ההבדל בינם לבין הסיפור ההולנדי הוא שהם לא התנדבו לעשות זאת. תקענו להם את האצבעות בסכר בעל כורחם וחזרנו לענייננו.
לאחר הפצצה (איטלקית) אחת, פונו ילדי היישוב העברי מחיפה לחדרה וליישובי הסביבה. הם לא היו פטריוטים קטנים יותר מתושבי ישראל כיום. גם ילדי הבליץ הלונדוני, פונו תחת שלטונו של מנהיג – פטריוטי לא פחות מאולמרט…
אז למה אחרי שבע שנות הפגזה איננו מפנים את ילדי שדרות? האם אנו גיבורים יותר מדור תש”ח?
התשובה פשוטה – אם נפנה את ילדי שדרות, ילכו הוריהם בעקבותיהם ולא יחזרו. הם לא יחזרו כי מדינת ישראל אינה מסוגלת לנצח במלחמה שאינה מבינה אותה, מלחמה שהיא מתכחשת לה. שלא כמו בתש”ח או בלונדון, אנו, יודעים שלא ננצח, ולכן ילדי שדרות לא יחזרו, והוריהם ילכו בעקבותיהם. אם נפנה את ילדי שדרות, התהליך הזה יגלוש במהירות לאשקלון ולאשדוד – שגם משם נצטרך לפנות את הילדים והכל פה יתמוטט. לכן לא מפנים את ילדי שדרות. תקענו אותם בסכר העזתי בכדי לתחזק את מורשת השלום של פרס – ועברנו לפרסומות…

בשלב מסויים הכסא ירעד ואולמרט ישלח שוב את צה”ל לעזה.
מה זה פה – “אופס?! – טעינו?! – יאללא גולני תכבשו לנו בחזרה את עזה?!
אבל נעזוב לרגע את החשבון האישי ששום וינוגראד לא יעשה בשבילנו. גם אם מתעלמים מחוסר הלגיטימציה המוסרית של האחראים להתנתקות, להחזיר היום את חיילי צה”ל אל מותם בעזה. גם בחשבון טקטי קר וחסר אמוציות – אסור בשום אופן להחזיר את חיילי צה”ל לעזה. כי שום כניסה לעזה שלא נועדה לכבוש את הרצועה, לפתור את בעיית האוכלוסיה הערבית במקומות אחרים בעולם (ראה מאמרי – “שמאלנים יקרים”nrg), להחיל ריבונות ישראלית מלאה ולהפריח את רצועת עזה במאה גוש קטיפים – שום כניסה שלא למטרת כיבוש וחזרה לנצח לעזה, לא ישיג דבר מלבד קטל חסר משמעות בחיילי צה”ל.

כי בנינו יתרוצצו בין סימטאות ג’בליה בכדי שלא לפגוע ב “חפים מפשע”. וכך ב “השתבללות נושכת” ו “נמוכת עצימות” ייקטלו בנינו מבית לבית עד שבגבורה עילאית ישלימו את משימתם (בהנחה שארבעת האימהות לא תתעוררנה מוקדם מדי). ואז יבוא כל ראש ממשלה שלא יהיה, וימסור אחר כבוד את עזה לידי הפת”ח. ולמי שלא הבין – אנו עומדים להקריב את בנינו בכדי להעביר את רצועת עזה מידיו של ארכי רוצח A, לידיו של ארכי רוצח B. בסרט הזה כבר היינו כמה וכמה פעמים. מאז הסכמי אוסלו, כל החשיבה המדינית הישראלית משועבדת אך ורק לאופציה הזו. רבין הביא את ערפאת כדי שילחם בחמאס “בלי בג”ץ ובלי בצלם”. עכשיו כשמחבל B משגר קסאמים, שוב נכבוש את עזה, הפעם עבור מחבל C – או בעצם חמור ומגוחך מזה – נשלח את בנינו להירג ולכבוש את עזה שוב עבור מחבל A, שהרי יוסי בילין יסביר במבט חמור סבר שאם לא ננצל את “חלון ההזדמנויות” וניהרג עבור מחבל A נקבל את מחבל D או מי יודע – אולי אפילו את E… וכך נמשיך להעביר את עזה ממחבל למחבל וכולם כולם ימשיכו לירות על שדרות.

נו באמת! העולם ייתן לך היום לבנות שוב את גוש קטיף?

כמובן שלא.

אז אולי תהיה רציני? למה לא לנתק חשמל? מים וכאלה?

גם את זה העולם לא נותן לך – ובצדק!

בצדק?
בוודאי שבצדק. כי אם עזה אינה ארצנו, גם שדרות אינה ארצנו. וכמובן שאם את הר הבית מסרנו למוסלמים, גם בתל אביב אין ליהודים לגיטימיות להתיישב. בסופו של יום, חוסר הלגיטימציה העולמית לכל פעולה אפקטיבית בעזה (כולל “כאילו” הפסקת חשמל…) אינו נובע מבולמוס הומניזם בלתי נישלט שתקף לפתע את העולם הגדול. חוסר הלגטימיות להגנת שדרות נובע פשוט מן התחושה העולמית שהחמאס פשוט צודקים.
תאר לך שצ’רצ’יל היה מודיע בתחילת המלחמה שאכן לונדון שייכת להיטלר… תאר לך עוד יותר מזה, שהוא עצמו היה מחריב את ערי הספר האנגליות ומוסרן אחר כבוד לרודן הנאצי – האם היתה לו לגיטימציה עולמית לבוא לאחר מכן ולהפציץ את דרזדן?

אבל הרי יצאנו מעזה?!

נכון! ובזה קבענו את העיקרון והוכחנו שגם שדרות אינה שלנו. כל העולם ראה כיצד אנו בעצמנו מגרשים את היהודים שמאמינים בזכותנו על הארץ הזאת. כולם ראו כיצד אנו מחריבים את בתיהם ומפקירים לשריפה את בתי הכנסת שלהם. לנוכח כל התקשורת העולמית המתעדת בשקיקה את הפוגרום הרגיש והנחוש שמבצעים היהודים בעצמם, ביצעה מדינת ישראל את החרקירי המוסרי המדהים בכל הזמנים, ושמטה כל פירור הצדקה לעצם קיומה של ריבונות יהודית ולו בגרגיר אחד מאדמת ארץ הקודש.
הם אולי לא נחמדים – החמסניקים האלה, אבל הם צודקים! הם מפגיזים אזרחים, אז מה! גם האנגלים והאמריקנים הפגיזו… העולם איתם פשוט משום שהם צודקים! ואנו היינו אלה שקבעו זאת בצורה שאין משכנעת ממנה.

טוב טוב מספיק עם הניתוחים – מה עושים עכשיו עם שדרות?

אמרתי לך – בונים מחדש מאה גוש קטיפים.

אבל אתה יודע שאי אפשר – מה אתה מציע לעשות בינתיים?

לפנות את הילדים.

אבל אמרת שהם מחזיקים את כל המדינה.

חביבי – אלה שתי האפשרויות שלך, או שתצמיח הנהגה שתילחם ותשחרר את הר הבית ואת עזה ותחזיר לנו את הצדק שאיבדנו בחולות גוש קטיף, או שתמשיך לחיות בתוך ההכחשה האוסלואידית שלך – על חשבון דמם של ילדי שדרות.