הדחת ראש ממשלה נבחר כמוה כהדחת ריבונות העם

גם כשאולמרט שיצא למלחמה והוביל אל מותם עשרות חיילים כדי ש”הניצחון במלחמה ייתן רוח גבית להתכנסות” – כלומר גם כשהאיש שהקריב חיילים כדי להתאתרג באמצעות התנתקות נוספת, גם כשהרשע הזה נחקר, טענתי שיש לתת לו חסינות עד לסיום תפקידו.
משום שאפילו אז, עקרון ריבונות העם גבר אצלי על המיאוס הרב שחשתי כלפי האיש.
רק מכוח ריבונות העם פועלים בתי המשפט – והדחת ראש ממשלה נבחר כמוה כהדחת ריבונות העם.
יחקרו החוקרים, תדווח התקשורת, אם העם בכל זאת בוחר באיש – כולכם תעמדו דום, כי העם הוא הריבון – לא אתם.
את אותם דברים חזרתי ואמרתי בלי הרף גם בתקופות היריבות המרה ביותר מול נתניהו – כולל במהלך ההתמודדות במועד א. בעניין החקירות עמדתי לצידו.
לכן כל פטפוטי הסרק כאילו שיניתי את טעמי לאחר ההסכם עמו הם עורבא פרח.
נסיונה של “כנופיית שלטון החוק” (כלשון ריבלין), בסיועה של התקשורת הממלכתית, להציג את התרעומת עליה כ”סכנה לדמוקרטיה”, מוכיחה שלחבורה הזו אין באמת תקנה.
כי בעיניהם, הם אינם מכשיר ביד הדמוקרטיה, אלא הם הם – הדמוקרטיה עצמה.
והאמת היא שהפגיעה האנושה בדמוקרטיה רשומה על שמם.
כי צודקים הטוענים שבלי מערכת משפט אין דמוקרטיה. צודקים גם המסבירים כי הנכס החשוב ביותר של מערכת המשפט הוא אמון הציבור (אהרון ברק). אך מי גרם לכך שמשנות התשעים וההפיכה השיפוטית של ברק, צנח אמון הציבור במערכת מלמעלה מ-80% ללמטה מ-50%.
כמובן! המבקרים אשמים יטענו המבוקרים, המראה היא שאשמה…
וכך, שוקעת המערכת אל תוך עצמה באסקלציה בלתי נשלטת, כי הרי ה”כנופיה” אינה נבחרת על ידי איש מלבד עצמה ואינה חייבת דין וחשבון לאיש. חזות הכל היא יוקרת המערכת בעיני עצמה וכשהתקשורת עם אותה אג’נדה, למה שנקשיב ל”אספסוף”…
אז זהו חברים.
נתניהו לא רצה את המלחמה הזו. הוא קיווה ללהטט בין בוחריו לבין ה”כנופיה”.
הוא גם לא צדיק יסוד עולם, לא תמיד התנהלותו היא עניין להתגאות בו.
בעניינים אסטרטגיים, חשבתי ועודני חושב שמדיניותו (העברת האחריות לאיום הגרעין אל האמריקנים) היתה הרת אסון.
אבל עכשיו זה כבר לא הסיפור של נתניהו. הם הולכים להדיח ראש ממשלה מכהן, בהליך שאין מגמתי ומזוהם ממנו, ראש ממשלה שנבחר כשהציבור מודע היטב לחשדות נגדו.
גם אם ראש הממשלה הזה היה עכשיו גנץ או (אפילו…) לפיד, הייתי יוצא למאבק נגד הפוטש הזה.
כי הם הולכים לומר – אנחנו הריבון, לא העם!
וכח תמיד מבקש לעצמו עוד כח.
זה לא יעצר בראש הממשלה, זה יגיע אל כל אחד ואחת מאיתנו.
חירות היא דבר שקשה מאוד להשיג.
את מעט החירות שיש לנו, לקח 2000 שנה להשיג.
אבל חירות היא דבר שקל מאוד לאבד.
אתם לא מבינים כמה מהר.
תמיד ידמה לכם שבכם זה לא יפגע. אבל כשה”כנופיה” תגיע אליכם יחשבו כך כל הסובבים אתכם. וכך – במהירות רבה ירד על כולנו ליל השיעבוד הארוך.
אל תתנו לזה לקרות.
צאו להפגין.
הלחמו על חירותכם!