1

היכן אתה מעונין להיקבר

אמור לי בבקשה – לאחר שתילקח בשיבה טובה לעולם שכולו טוב, כיצד אתה מעוניין להיקבר? על פי מחקר מקיף שערך מכון גוטמן, לכ 70% מיהודי ישראל, חשוב מאוד להיקבר בטקס קבורה יהודי. יש בהחלט רגליים להנחה שגם 30 האחוזים הנותרים, אינם מייחסים חשיבות מיוחדת לטקס הדתי עם כל התפילות הנלוות, אך גם הם מעוניינים בקבורה דומה. גם טקס ברית מילה דתי, חשוב מאוד רק ל 70% מהאוכלוסיה, ובכל זאת כ 98% מבצעים אותו – אם כי לא תמיד על פי דקדוקי הטקס הדתי.

אפשר אם כן להעריך, שהרבה למעלה מ 80% מיהודי ישראל, מעדיפים למצוא עצמם אחרי 120 שנה, ב”פוזה” דומה פחות או יותר לשאר בני עמם… וזה מוזר משום שהאיש שהשפיע בצורה המובהקת ביותר על דמותה של מדינת ישראל בעשור האחרון, האיש שלידיו התגלגל הכוח הגדול ביותר בתחום זה, הצהיר לאחרונה כי הוא מעונין שגופתו תישרף לאחר מותו. אישית אין לי כל בעיה עם העניין הזה. יכול אהרון ברק לצוות לעשות בגופו ככול שליבו יחפוץ. איש באמונתו יחיה – וגם ימות. אבל האם האיש שבידיו הכוח הרב ביותר לעצב את דמות החברה הישראלית לא אמור לייצג פחות או יותר את ערכיה של אותה חברה? הערכים אותם ייצג ברק בעשור בו הנהיג את המהפכה השיפוטית שלו, הוגדרו על ידו בצורה מעורפלת משהו כערכי “האדם הנאור”. ומי הוא אותו “אדם נאור, עליו מדבר ברק? אם לשפוט על פי מבחן הקבורה, “האדם הנאור” המהווה דגם לעיצוב ערכי החברה הישראלית, הוא אהרון ברק עצמו – וקבוצה מצומצמת מאוד, שאינה חשה בנוח עם זהותה היהודית, ומבקשת להרחיק את מדינת ישראל מן הזהות הזו.

השבוע התבשרנו כי השר מג’דלה, מסרב לשיר את מילות התקווה. אם בישראל היה נוהג חוק כדוגמת החוק האמריקני, היה השר מג’דלה נחשב לעבריין. בארה”ב חייבים לשיר את ההמנון בפתיחת אירועים מסדר גודל מסוים, ואין זה משנה אם מדובר באמריקנים ממוצא יהודי, ערבי או איטלקי. אך הלאום היהודי אינו כלאום האמריקני. הלאום היהודי אינו מבוסס על תושבות אלא על תרבות שלמה המבוססת על זהות אתנית, זהות דתית וכמובן על ארץ ישראל. לכן – להיות ערבי במדינה יהודית זו בעיה.

כל הכבוד לו לשר מג’אדלה. אם הוא לא היה, צריך היה להמציא אותו. מג’אדלה לא קונה את ה”נאורות” הישראלית, הוא נוהג ביושר ובאומץ ואומר לנו ישר בפרצוף, “אתם יכולים לרמות את עצמכם אבל לא אותי”, “אני לא ישראלי – אני ערבי”. “גם אתם לא ישראלים – אתם יהודים ואל תצפו ממני לעשות שקר בנפשי ולהזדהות עם מדינתכם וסמליה היהודיים”. “ישראל” – אומר למעשה מג’אדלה – “היא מדינת היהודים לא מדינת הערבים”. “רוצים נאורות?” – מאתגר אותנו השר הערבי הראשון – “בבקשה, שנו את ההמנון הלאומי, וותרו על הסממנים היהודיים שבדגל – כלומר מחקו את פסי הטלית ומגן הדוד היהודיים, והואילו נא למצוא שימוש אחר למנורת המקדש היהודי אותה אימצתם כסמל המדינה.”

לא – לא מדובר בבדיחה. זה זמן רב שבכירים בשמאל הקיצוני דורשים את שינוי סמלי המדינה כך שיתאימו לכל אזרחיה. זו דרישה לגטימית. אי אפשר לטעון לליברליות ונאורות, ובו זמנית לכפות סממנים יהודיים על לאומים ודתות אחרות. הבעיה בדרישה אינה הלגטימיות שלה אלא הרודנות השקטה הננקטת בכדי לאוכפה.

תמונתו של איש חביב התנוססה לעיני, בשבת, בדרכי לבית הכנסת בארה”ב. היה זה עו”ד מקומי שביקש להיבחר כשופט באותו איזור. חזקה על השופט שנבחר לבסוף, כי ייצג היטב את ערכי בוחריו. אין שום בעיה עם רצונו של ברק להיקבר בטקס לא יהודי. הבעיה היא שאת ביטול האופי היהודי, גזרו “חברי ההנהלה המצומצמת” על כלל האזרחים שמעולם לא בחרו בהם. התוצאה היא הקריסה הכוללת שכולנו חשים היום היטב. כי בלי מדינה יהודית, מג’אדלה אולי ירגיש בנוח, אבל ליהודים לא תהיה מדינה בכלל.