המפתח אצל הג'ינג'י - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד | 29/03/2024
אקטואליה ופוליטיקה חברה ומדינה מאמרים ופוסטים מהעבר

המפתח אצל הג’ינג’י

י׳ באדר ה׳תשס״ז (פברואר 28, 2007)

המפתח אצל הג’ינג’י

הג’ינג’י החביב מאלון שבות, לא כל כך הבין מה נפל עליו. יושבת לפניו מרים אדלר – אם לששה ילדים, היא מואשמת בתקיפה של שלושה בריונים – והיא אינה מוכנה להגן על עצמה. אם רק תיתן לו קצה חוט – תכיר בבית המשפט, תסביר ששלושה בריונים בלבוש אזרחי הפורצים לבית חמותך הזקנה באישון ליל ללא שום מסמכים מזהים – אנשים כאלו אינם נחשבים לא לשוטרים ולא לבני אנוש כלל. כל אדם סביר יתנגד להתלוות לחבורה שכזו. וודאי יוכל הג’ינג’י החביב להוציאה בקלות מהעניין – למה היא מסבכת את עצמה? למה היא נותנת להם להעיד ומוותרת על זכותה להשיב?

אשה צנומה, שהקימה במו ידיה את היישוב היהודי העזוב שא-נור. בציפורניים ממש נאחזו מרים ובעלה במקום. הם סירבו להיצמד לסיורי צה”ל, נסעו לביתם דרך קיני הצרעות הקשים של צפון השומרון וכל פיגועי הירי, ומכוניות התופת שניסו לחסלם, לא ערערו את אחיזתם במקום. אט אט נוספו למקום תושבים חדשים. הדרכים הפכו בטוחות ומפקדי צה”ל הודו, כי מה שהחזיר את הביטחון לאזור הוא חזרתם של היהודים. תושבים חדשים, חברה בהתהוות, וכמובן אתגרים מסוג חדש. מרים לוקחת על עצמה גם את הטיפול ברקמה החברתית המעניינת המתהווה במקום. אומנים מרוסיה לצד צעירים ילידי הארץ.

חודשיים לפני הגרוש – מוצא כנגד האדלרים צו מעצר מנהלי. אסור להם לשהות בביתם. מרים עם ששת קטנטניה מוצאת עצמה בבית חמותה ביישוב אלעזר, כשבאישון ליל פורצים הבריונים לבית. הם מכופפים את ידיה לאחור ואוזקים אותה, הם מעיפים את כיסוי הראש שלראשה וכשהיא מבקשת לכסות שוב את ראשה הם מכבדים אותה בשלל ניבולי פה – וכך היא מובלת למעצר במשטרת חברון. היא שומעת כיצד מתאמים הבריונים עדויות ביניהם והיא מחליטה להגיש תלונה למחלקה לחקירות שוטרים. התלונה מוחזרת בתוך מס’ שעות בתוענה כי אין בה עניין לציבור…

הימים – ימי הגירוש והחורבן. מדינה שלמה מגייסת את כל מנגנוניה לביצוע פשע נורא נגד אזרחיה הנאמנים ביותר. ובראש המנגנונים המגוייסים הללו – נעמדת מערכת המשפט. “ברור היה שגלעד שרון לא קיבל 600 אלף דולר בכדי לשוטט באינטרנט” – יאמר אח”כ גודע הידיים שירש מאביו את בית המשפט העליון – “אבל אם היינו מאשימים אותו היינו מפילים את שרון ואז לא היתה התנתקות…” את המסר של הרודנות הנאורה, מבינים מהר מאוד הבריונים שבשטח. הידיים ידי ניסו שחם וחבר מרעיו, אך הקול – קולם של כבודם.

מהר מאוד הבינה מרים את סוג המשחק שנקלעה לתוכו. כפי הנראה – הסביבה הרוסית המוכרת לה, סייעה לה להבין במהירות את המציאות אליה נקלעה. “אינני משתתפת בהצגה הזו” – הסבירה, “אני המאשימה כאן – לא הנאשמת, לא אתן לגיטימציה להליך הזה”. פתאום נפלו המפתחות אל הג’ינג’י מאלון שבות. וייתכן שלא בכדי הן הושלכו דווקא אל פתחו.

בתוך עמו הוא יושב, ומן הסתם מבין היטב היכן מצויה האמת, מי כאן הצדיק ומי הרשע. אך מרים דוחקת אותו אל מציאות בלתי אפשרית, היא אינה מבקשת ממנו לפסוק בין טוב לרע, לפסיקתו אין שום משמעות לגביה, מרים מציבה אותו מול אתגר אחר לגמרי – היא דורשת ממנו מה שלא נדרש משום שופט בישראל עד היום – היא לא דורשת ממנו לפסוק אלא לבחור, לא להכריע את גורלה אלא את גורלו שלו – להחליט היכן הוא מציב את עצמו, עם הטובים או עם הרעים.

העומס הנפשי ניכר בו – באיש הנוח לבריות. כשהוא מקריא את גזר הדין פניו הופכות קרות ואטומות, חסרות סבלנות. הוא מקריא גזר דין מוזר. כצפוי, הוא מוצא את מרים אשמה בתקיפת שלושת הבריונים הבלתי מזוהים. למרבה הפלא, הוא מזכה את מרים מאשמת הפרת הוראה חוקית – ולכאורה מודה כי כלל לא היתה לבריונים עילת מעצר.

עם המפתחות שנפלו לידיו, יכול היה הג’ינג’י לקנות את עולמו בשעה אחת ולהביא גאולה לעולם. אך כמו כולנו – למעט קומץ אדלרים שכאלה –בחר גם הג’ינג’י החביב מאלון שבות – לאבדו.

שתף את הפוסט:

השאר תגובה