המרדה ושחיתות

יום אחד התקשר אלי עיתונאי ושאל כיצד אני מגיב על כוונת המשטרה לזמן אותי לחקירה בחשד להמרדה.
“לא שמעתי על כך” – אמרתי לעיתונאי.
“הם לא הודיעו לך?” – שאל.
“לא”
היה רגע של מבוכה ואז הוא המשיך
“טוב אז בוא נעשה ככה, אני אודיע לך ואז אתה תגיב…”
זו לא בדיחה – זו שיחה שהתקיימה באמת, לפני שנים, כשארגנתי את הפגנות ‘זו ארצנו’ נגד הסכמי אוסלו – הפגנות ששיתקו את כל המדינה.
הייתי אז לגמרי חדש ב’עסק’, היה זה השיעור הראשון (וממש לא האחרון) שקיבלתי בפוליטיזציה של המשטרה.
אני מפריד לגמרי בין הסיפור של נתניהו לבין נושא הדלפות המשטרה. ברור לי שלנתניהו החקירות וההדלפות הללו עושות רק טוב. כי הימין צודק ועל אף שהנושאים הנחקרים הם חמורים וחייבים להיחקר, חשדות לשחיתויות קשות בהרבה, שחיתויות שלעומתם פרשיות נתניהו נראות זניחות, לא נחקרו או שטויחו או שמוסמסו – כשראשי הממשלות דאז באו מהשמאל או שירתו את האג’נדה שלו.
לא מדובר בהשערה, קריאתו הפומבית של אמנון אברמוביץ’ בערוץ 2, לעכב את כל החקירות נגד שרון (“יאותרג שרון”) עד לאחר ביצוע ההתנתקות, נענתה מיד, הן מצד חבריו העיתונאים והן מצד המשטרה. הסרחונות כלפי אהוד ברק (כולל עדות גלויה של ראש הממשלה בדימוס – אולמרט – כי שלשל לכיסו עמלות מכל עסקת נשק) לא נחקרו ברצינות מעולם. גם הפגנות מול ביתו של היועמ”ש בדרישה לחקור את שמעון פרס והמיליונים המוזרים שגלגל – לא ראינו מעולם.
כך שתחושת הנרדפות של הימין בעניין זה, יש לה על מה שתסמוך ונתניהו יודע היטב כיצד להפכה להון פוליטי.
אבל בלי שום קשר לנתניהו, ההודעה/הדלפה של המשטרה לתקשורת כי החקירה מתחדשת, היא עניין חמור.
זכות הציבור, היא לדעת על כך שבוצעה חקירה, לא על כך שהיא הולכת להתבצע. אין למשטרה שום סמכות להכפיש אדם (בטרם עת) וכשמדובר בנבחר ציבור, מדובר למעשה בכח שנוטלים לעצמם גורמי הביטחון, להשתלט ולכוון את הרשות הנבחרת – וכבר היו דברים מעולם.
אני מאוד מפחד מהשחיתות, נלחמתי בה בכנסת בכל כוחי.
אבל מהשתלטות מערכות שאינן נבחרות – משטרה, פרקליטות, בג”צ – על נבחרי הציבור ויצירת דיקטטורה סמויה במעטה של דמוקרטיה – אני מפחד הרבה יותר.