הפחד מהר הבית

אני מה זה מקנא בזוג המתוק הזה שכרך את הרגע הנעלה בחייו בקודש הקודשים.
אני שומע את צווחות כל ההר-הביתופובים, אוחזי המקרופונים הציבוריים – ‘עאלק’ – כלומר המשדרים על חשבוני בשם הביטחון (גל”צ זה ביטחון?) ובשם הציבור (בחרתם פעם באריה גולן ובקרן נויבך?) – שודדים את מיסי בכדי להשתלט על ערוצי התודעה.
אני שומע את פחדם – האמיתי יש לומר – מהר הבית.
ולמרות שעוד שבוע אנו חוגגים את יציאת מצריים, את חג חירותנו –
הם עוד תקועים עמוק בפורים –
ולא בסוף הסיפור אלא בתחילתו.
שהרי מדוע נגזרה גזרת שואה טוטאלית על עם ישראל בימי אחשוורוש?
כי כשחלפו 70 שנות גלות בית ראשון והגאולה בוששה לבוא (ע”פ חשבון אחשוורוש), חגג המלך הנאור את ה ‘סדר העולמי החדש, חגג את ה ‘פאקס אחשוורושנה’…
אין גאולה ליהודים וכל העמים חוגגים ומסתבאים ומתבהמים במשתה היין והזימה תחת הטוטליטאריזם הנאור, מלכות החסד המדומה המולכת מהודו ועד כוש.
ואף את חכמי ישראל – הזמין המלך למשתה. אצלנו יש שוויון מלא! הגיעו כל הרבנים הראשיים, האשכנזי והספרדי החרדי והסרוג – כולם באו לשתות – לא לפני שביררו כמובן שהכל כשר למהדרין מן המהדרין בהשגחת האם אמא של כל הבדצ”ים (אמיתי אני לא ממציא הכל מתוך המקורות) – כולל מחיצת הפרדה בין גויים ליהודים ובין גברים לנשים – הכל על פי דקדוקי ההלכה…
נו-טוב, הרי לא יעלה על הדעת שנעליב את המלך – אנחנו מנהיגים אחראיים.
“וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב, וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים; וְיֵין מַלְכוּת רָב, כְּיַד הַמֶּלֶךְ”. (אסתר א’ ז’)
ואז מגיש להם אחוורוש את היין, לא פחות ולא יותר – בכלי המקדש החרב (!)
והם שותים…
“שאלו תלמידיו את רשב”י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע…” (מגילה י”ב)
אפע’ס – אם לפחות היו עיניהם זולגות דמעות אל תוך היין המוגש בכלי המקדש…
אבל רבי שמעון בר יוחאי מסביר שהשואה נגזרה על עם ישראל משום שלא רק רינו צרור ואריה גולן מאסו בכל ההר הזה, בכל בשורת ישראל של חירות האדם תחת כנפי האל האחד והמירוה בבשורת חירות המשתאות תחת שיעבוד האדם –
גם גדולי ישראל מצאו את מקומם בתוך הסדר החדש.
יש תקציבים לישיבות ולמוסדות –
כי ה ‘דת’ הרי ניתנה בשושן הבירה…
אז הכל בסדר רינו, אין מה לדאוג אריה – everything under control – השתלטנו על הקיצוניים הפוליטיקה נתונה בידי אנשים שפויים,
אז שתו קצת יין – אז מה.
ואז כמובן מגיע המן – העמלק התורן.
הוא תמיד מגיע רגע לפני הגאולה כשישראל מוותרים על ייעודם ובשורתם ומעדיפים את השעבוד המתוק.
כך רגע לפני הכניסה מהמדבר לארץ, מייללים כולם ממש כמו שדרנינו פחדני הגאולה (לָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה’ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם) –
בסוף נכנסנו לארץ, אבל כל הדור המיילל ההוא מת במדבר.
וכך לאורך ההיסטוריה עד להצהרת בלפור כשהבריטים בעשור השני למאה העשרים שבים וקוראים לעמנו לשוב למולדתו (ואף מייצרים עבורנו את התשתית למדינה מודרנית) אבל “עם ישראל אייכה” (‘עמוד האש’) ושוב נגזרת כליה על כל הדור ההוא –
האייכה הופכת באושוויץ לנוראה שבמגילות איכה.
כן, תמיד דווקא הבריחה מהבשורה היא זו שגוררת שואה. לא העליה במעלה ההר אלא ההתנכרות לו.
ומי מציל את המצב?
מרדכי.
השתגענו?! – זעקו שדרני שושן – המטורף הזה זורק גפרור אל תוך חבית חומר נפץ! מה כבר אכפת היה לו להשתחוות להמן! שישמור את החזון שלו בבית ויפסיק מיד לסכן את כולנו!!!
עכשיו כולנו נמות בגלל זקן אחד שמתעקש להיתקע מול העיניים של כל העולם ולעצבן את המן שגם ככה מחפש סיבות להתעורר עלינו…
והנה זה באמת קורה! האינטיפאדה פורצת בגלל מרדכי! המן מחליט להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים!
והם צודקים השדרנים. מי שצר עולמו כעולם נמלה, מנותק לחלוטין מכל עניינו של עם ישראל, מי שכל עניינו הוא שרידות – להגיע ל 12 בלילה ומחר כבר נראה – לא יכול שלא להבין כך את פני הדברים.
הוא לא רואה את מה שמרדכי ראה, הוא לא מסוגל להבין שבלי ייעוד אין לעמנו קיום, שההתנכרות לייעוד היא שתביא להשמדה.
כי לברית השומרת על נצחיותו הפלאית של עמנו יש מחיר, מחיר נורא –
בורא עולם שכרת עמנו ברית נצח, מוכן לסבול חריקות זמניות בקיום המצוות –
אפילו על חטא העגל לא נגזרה עלינו כליה –
אבל המלך לא מוכן לוותר לנו על החזון והייעוד.
כשסיירת מטכ”ל טועה בניווט, מחטיאה (חוטאת) את המטרה – מקבלים עונש ומפיקים לקחים. אבל כשהסיירת מחליטה לוותר על המבצע – היא מייתרת את עצם קיומה, ההשמדה כבר אינה עונש, צריך פשוט להחליף סיירת…
אז מרדכי מבין שכדי להציל את ישראל חייבים לדבוק במטרה, לדבוק בייעוד לא להשתעבד להמן, לסרב להשתעבד לפאקס אשוורושאנה הזו –
לבחור בחירות.
“ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה” ופורצת אינתיפאדה שלישית אבל עם ישראל נגאל.
גם בן גוריון הבין זאת. הזקן המטורף הזה שהתעקש להכריז על מדינה עצמאית ולתת לצבאות ערב לסיים את מלאכתו של היטלר ביישוב היהודי הקטן וחסר הסיכוי.
וכמה מוות הוא גרם – 6000 הרוגים, אחוז שלם מהאוכלוסיה, נהרג במלחמה,
וכל הצרורים והגולנים כאן היום מייללים בשידור בזכות הקיצוני הזה – שהבין ממקום חילוני לגמרי, שהבריחה מהייעוד מייתרת את הקיום היהודי בארץ
משאירה אותנו בפאקס-בריטניה ושולחת אותנו למדבר לעוד 2000 שנה.
אני אוהב אתכם זוג יקר. כל כך יפים, כל כך פשוטים ואציליים. תמשיכו לשמור על אלמוניותכם. טוב שאינכם מתראיינים. באתם בברית הנישואים במקום הברית שלנו עם אבינו שבשמיים – שמרתם עבור כולנו
את הברית.
המנהיגים המפוחדים שכחו. אבל העם זה אתם.
אתם העם, אתם בריאות הנפש שלו –
רוחו הרוממה
הולכתם אותנו בפרטיות צנועה – משיעבוד שושן אל חג החירות
ומי יודע כמה הצלתם.