1

השיגורים מעזה נתפסים בישראל, וגם בשדרות, כחלק ממזג האוויר – לא משהו שניתן באמת להתמודד איתו

השיגורים מעזה נתפסים בישראל, וגם בשדרות, כחלק ממזג האוויר – חמסין או ברד כבד – לא משהו שניתן באמת להתמודד איתו.
וזהו ניצחונו האמיתי של השמאל. כשאין לימין השקפת עולם משלו, אין הוא מסוגל לייצר אלטרנטיבה לדרכו של השמאל – גם כשהדרך הזו מתפוצצת לכולנו בפרצוף.
השמאל אמנם באופוזיציה, אבל הרעיונות (ההרסניים) שלו מנצחים בענק.
תראו לאן הגענו – גירוש יהודים מביתם החוקי (גוש קטיף, עמונה א’, עמונה ב’, תשעה הבתים בעפרה, נתיב האבות, תפוח מערב ועוד) הפך לדבר שבשגרה – אבל בחאן אל אחמר, הממשלה לא מעזה לגעת.
בגירוש גוש קטיף, כשאמרנו שהטילים יגיעו עד אשקלון, אמרו לנו שאנחנו משוגעים. “ההזיות של הימין”, הם אמרו – ואכן, טעינו: הטילים מעזה כבר מגיעים עד תל-אביב!
חמאס כבר למד כיצד להתגבר על כיפת הברזל, רוני דניאל מאשים חיילים שנדרסו, כי לא עמדו בתוך הבטונדה – אלא מחוצה לה.
אתם מבינים?! מבחינת השמאל – שמנו בטונדות ובכך פתרנו את בעיית הביטחון, שפכנו מלט למנהרה תת-קרקעית והאויב הושמד.
אחרי פיגוע, כל הפוליטיקאים מה”ימין” מתיישרים ומכריזים “נגיע אל המחבלים”. ואכן לרוב, אותם מחבלים נתפסים. דומה הדבר לאדם המעוניין לכבות שריפה, ששופך מים על גיצים שעפים מכל עבר במקום על מוקד השרפה.
איננו מרגישים שייכים לכאן. מדיניות הביטחון שלנו היא מדיניות של בת יענה – לטמון את הראש עמוק עמוק בתוך ה…מיגונית.
אז מה אם תפסנו את רוצחי רינה שנרב הי”ד? הם הרי יחיו כמו מלכים, בתנאי VIP בכלא. משפחתם תקבל פי 3-4 מהמשכורת הממוצעת שלהם. עצם העובדה שתפסת אותם לא פותרת את הבעיה. אנחנו עושים מעצמנו צחוק. ומה אם בג”ץ לאחר מכן יואיל בטובו ויאשר לפרק איזשהו חדר בבית שלהם?
שכחנו כבר איך לומר את האמת – זו ארצנו! זו הארץ שלנו!
יש קשר עמוק ואמיתי בין עם ישראל לארץ ישראל. יש קשר הדוק בין היכולת של נערה לשכשך רגליה במעיין לבין האיום על תל אביב על ידי חמאס, החיזבאללה והאיראנים, ואף עם העובדה שהבדואים משתלטים על הנגב, ושערביי המשולש והגליל משתלטים על למעלה מ-60% משטחי המדינה בתוך הקו הירוק (לא בטאבו – בפועל).
מצב הביטחון לא ייפתר אם לא נרד לשורשה של הבעיה. מה שאבד לנו כאן זו לא היכולת הטכנית – כי אנחנו הכי חזקים באזור. זה לא היכולת הטכנולוגית, כי אנחנו אומת הסטרט-אפ וייצואנית מצטיינת של טכנולוגיה צבאית. מה שאבד לנו כאן הוא תחושת הצדק.
זהות תשיב את הצדק שאבד לנו, ויחד איתו – את הביטחון.