1

השלטון חוזר אל העם

כל אמצעי התקשורת עטו השבוע על השר פרידמן בניסיון למנוע את הקמת וועדת החקירה לעניין התנהגות הפרקליטות בעניין רמון. מדובר למעשה בראשות השופטת, מגובה בכל עוצמת הממלכה השביעית – התקשורת, כוחות שאינם נבחרים על ידי הציבור, אינם משקפים את ערכיו – אך שולטים בו שלטון מוחלט. הקמת הוועדה היתה עלולה לכרסם במעמד הרודנות ה”אורה” – ולכן נעמדו כל אגפיה על הרגליים האחוריות למנוע את רוע הגזרה. ואכן – הצליחה הרודנות הנאורה לשמור על מעמדה, אך דומה כי השלטון מתחיל לחזור אט אט אל העם.

שבוע קודם לכן, נתבשרנו על חוק חדש. חוק המונע ממי שנסע ללא היתר למדינת אוייב, מלהתמודד על מקום בכנסת – טענתם זו מתבססת בעיקר על הטיעון הבא: יש בו בספר החוקים די והותר סעיפים המאפשרים למנוע את ההתמודדות לכנסת, של מי שנפגש עם האוייב ועודד פעילות טרור. החוק הזה – כך המתנגדים – הוא חוק מיותר , גזעני, מפלה, ותכל’ס בשטח – כל כוונתו נגד אוכלוסיה מאוד מוגדרת – האזרחים הערבים בישראל.

יש מידה לא קטנה של אמת ברוב הטענות הללו, אלא שהחוק הזה לא בא להתמודד עם ערביי ישראל, הוא בא להתמודד עם הבג”ץ. במילים אחרות אפשר לומר שאת כל הטענות המוצדקות של שוללי החוק החדש, עליהם להפנות אל בית המשפט העליון ולא אל הכנסת. אילו בית המשפט העליון היה מפרש את החוק הקיים על פי כוונתם הברורה של מחוקקיו, לא היה צורך בתוספת “שלייקעס” על החגורה בדמותו של החוק החדש. למעשה ההתמודדות כאן היא בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת – במקרה הנושא הוא הערבים אבל צפוי כי בהמשך נחזה בעוד ועוד פסיקות עוקפות כנסת, שכתגובה להן נאלצים נבחרי העם לחוקק חוקים עוקפי בג”ץ.

לפני חמש שנים, כשנבחרתי לרשימת הליכוד לכנסת, עתרה חברת הכנסת נעמי חזן ליו”ר וועדת הבחירות המרכזית – שופט בית המשפט העליון מישאל חשין – בדרישה לפסול את מועמדותי. בסיס טענתה היה ה”קלון” שדבק בי לאחר שהורשעתי בהמרדה עקב פעולות זו ארצנו נגד הסכמי אוסלו. במקביל הוגשה עתירה גם נגד ח”כ עזמי בשארה בשל קשריו המלבבים עם אוהבי ישראל שמעבר לגבול וקריאותיו המפורשות לחיסול המדינה. הנושא הגיע כמובן להכרעת הבג”ץ שכצפוי הביא להוצאתי מרשימת הליכוד לכנסת, אך את מועמדותו של בשארה – אישר. אין צורך להזכיר לקוראי מקור ראשון היכן נמצא כיום מר בשארה. מה שברור הוא שבית המשפט העליון נטל לעצמו סמכויות רודניות, ונבחרי הציבור והפרלמנט שלהם הפכו מעין קישוט, אילוסטראציה דמוקרטית לאותה רודנות נאורה

כשהפרחח – רמון, טוען שמישאל חשין הוא פרחח גדול ממנו – הוא צודק. אצל חשין מדובר בהרבה יותר מהתפרפרות עם איזו ילדונת. אבל רמון הוא נבחר ציבור, שר בממשלה , ואילו חשין שייך לגזע האדונים הנאור, אלו שלא נבחרו על ידי האספסוף אלא על ידי האלים (פחות או יותר). בהוויה הרודנית הישראלית – זה נראה טבעי שמי שלא נבחר, ירביץ מוסר בנבחר הציבור. כל התקשורת התגייסה בכדי להציג את כוונת שר המשפטים להקים וועדת חקירה בעניין רמון – כאיזה עניין אישי מלוכלך. שוב אולף הישראלי לחשוב שהאמת הצרופה וטוהר המידות נמצאים מחוץ לטווח בחירתו. שיקולי הפרקליטות ובתי המשפט – אותם פקידים עלומים שכולם בסופו של דבר שכפולים גנטיים מוקפדים של אהרון ברק – שיקולים אלה חפים מכל אג’נדה. ואילו הבדיקה של אותה “כנופית שלטון החוק” – היא היא הפגיעה בדמוקרטיה.

אנו עדים כיום לתהליך בריא של חזרה לשפיות, תחילתה של חזרת השלטון מידי אותה קבוצה שאיש לא בחר בה, אל העם, באמצעות נבחריו. התהליך הזה מתחולל בשל שלושה תהליכים. הראשון הוא מאיסה כללית של הציבור בבג”ץ ואובדן אמון הציבור בממסד המשפטי. ה”הישג” הגדול של אהרון ברק בעשר שנות שלטונו הנאור ב”אספסוף” היהודי, היה אובדן כמעט מוחלט של אמון הציבור בבית המשפט העליון. ברק קיבל בית משפט עם למעלה משמונים אחוזי אמון ומסר בית משפט עם אמון של למטה מארבעים אחוז. כרסום האמון בבג”ץ החל להחזיר באופן טבעי את הביטחון העצמי לרשות הנבחרת. התהליך השני היה חילופי המשמרות בראשות בית המשפט העליון. ברק הביא למינויה של שופטת אפורה שלא תאפיל על מעמד קודמה ותשמש כידו הארוכה בתוך המערכת. ללא מנהיגות וכריזמה בבית המשפט העליון – חוזר הצבע ללחייהם של נבחרי העם. התהליך השלישי המחזיר את האיזון הנכון בין הרשויות הוא מינויו של שר המשפטים דניאל פרידמן. די להיזכר בבובות הסמרטוטים דוגמת צחי הנגבי, שמונו לשרי משפטים והקפידו לעלות מיד לרגל, להישבע אמונים לאדון הנאורות ובשם כל הקדושים להכריז כי יילחמו עד טיפת דמם האחרונה על שמירת מעמדו של בית המשפט וכו וכו. מי שמיצמץ חוסל פוליטית באופן מידי (ע”ע נאמן). שיקוליו של אולמרט רחוקים מלהיות טהורים, אך מינוי של פרידמן הוא הפעולה החשובה ביותר של ממשלתו. לראשונה זכינו באיש מקצוע בעל שם בין לאומי שאינו מתיירא מכנופיית שלטון החוק ומעמידה במקומה.

כצפוי הודיעו אבירי הדמוקרטיה – אחמד טיבי וחבר מרעיו – כי יפנו אל הבג”ץ בדרישה לבטל את חוק הביקורים במדינות אוייב . סביר להניח שבית המשפט העליון במעמדו המכורסם, כבר לא יעז כך סתם לבטל את החוק, מן הסתם הוא ילך בדרך מתוחכמת יותר – הוא יחזיר אותו לעיון מחודש של הכנסת עם כל מני רמיזות שמשה נגבי בקול ישראל וחבר פרשנים מלומדים מן האקדמיה ימהרו להופכן לגל תקשורתי נגד מעמדה של הכנסת. דוגמה לדרך הערמומית הזו קיבלנו לפני שבועות מספר בהתנהגות הבג”ץ מול עתירת משפחת שליט. כזכור ביקשה המשפחה למנוע את ההסכם עם החמאס כל עוד אינו כולל את שחרור בנם. אין זה משנה עד כמה צודקת המשפחה – הנושא הזה אסור היה לו שיתקרב כלל אל מפתן בתי המשפט. בית המשפט היה צריך להכריז מיד כי נושא זה אינו שפיט. אך הבג”ץ בחר לעשות מעשה זמרי ולבקש שכר כפנחס. הוא החזיר את הצדדים לשולחן הדיונים – לאמור, אנו מבינים שזה לא ענייננו, אך אנו הבג”ץ – עודנו הריבון האמיתי במקום הזה.

דומה כי זו היא מלחמת מאסף של רודנות “נאורה” שתם זמנה. התהליך שאנו עדים לו הוא תהליך חיובי שעוד יהיו בו עליות ומורדות. בסופו של התהליך ייבחרו שופטי בית המשפט העליון על ידי נציגי הציבור, יעמדו בפני שימוע ציבורי קודם היבחרם (כפי שנהוג בארה”ב) וייצגו בצורה אמיתית את ערכי הרוב היהודי הגדול – בארץ ישראל.