1

השעה הגדולה

שלום לצופי ערוץ התוכן ישראל מחר וברוכים הבאים לפינתנו היומית – מחשבים מסלול.
לכבוד יום חגה של ירושלים, אני רוצה לקרוא דברים שכתב, תאמינו או לא, בעל טור דעה ב’ידיעות אחרונות’ – לא ‘ידיעות אחרונות’ של היום, ‘ידיעות אחרונות’ שלמחרת השחרור. ספק אם דבריו של אליהו עמיקם, היו מתפרסמים היום אפילו ב’מקור ראשון’.
“השעה הגדולה כופה עלינו גדולה” – כתב עמיקם – “אם נענה ייטב לנו, הארץ תשקוט ותפרח, ירושלים תחזור לתפארתה, להיות העיר כלילת יופי. משוש לכל הארץ. אז יבין העולם את הגיונם הנסתר של תהליכים היסטוריים, המתבטאים לפעמים בנוסחאות מופלאות ובלתי מובנות. כמו זו למשל: ‘והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה’ אל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו. כי מציון תצא תורה ודבר ה’ מירושלים’. הכוונה אינה לירושלים של חוסין אלא לירושלים של מלכנו דוד. שלנו. ובנו תלוי הדבר אם הוא יסתיים בברכה – או בקללה חלילה.
כי אם יירך לבבנו מפני שומרי חורבנה של ירושלים, נבגוד בירושלים והיא תישאר כבולה בידי שומרי החורבן – עיירה מזרחית מזוהמת, מקום קבורה ולא מקור חיים. ואנחנו נשלם את מחיר החורבן כפי ששילמנו אותו מאז חורבנה, ושוב נהיה יהודי חסות, ושוב יישפך דם יהודי ושוב נגיש תלונות למושבי לצים, ומקץ שנים אחדות שוב ניאלץ ולקום ולהקיז מדמנו עם דמו של האוייב. עיני כל ישראל נשואות אלינו, אל נא נאכזב אותם. אל נבגוד בירושלים לבל נשלם שנית את מחיר הבגידה. אל נהפוך את כ”ח באייר ל ט’ באב”
(הציטוט מובא בספרו של ארנון סגל – ‘הבית’)
אליהו עמיקם חזה במדויק את הסכנה האורבת לירושלים מיד בשחרורה, לא מצד הערבים, אלא מצד היהודים. הוא הבין שאם יירך לבבנו, וירושלים תישאר כבולה בידי שומרי החורבן, שומרי הסטטוס קוו והנוסחאות המפותלות שכל עניינן הוא לברוח מהאתגר ההיסטורי שמציבה לפתחנו ירושלים – שוב ניאלץ ולקום ולהקיז מדמנו עם דמו של האוייב.
להתראות מחר
בירושלים הבנויה.