זיכרון חי - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד | 29/03/2024
זיכרון חי

בילדותי, החלטתי לצום ביום השואה. למשפחה המודאגת הסברתי שאין לי תיאבון, אבל אחרי כמה שעות הם “סחטו” ממני הודאה ו”שיכנעו” אותי לאכול. בהגיון בריא של ילד, נראה היה לי צום שכזה – עניין טבעי ומתבקש. אם על איזה בניין שחרב לפני אלפיים שנה – אנו צמים באדיקות בכל תשעה באב, אז על הזוועה הזו אל אחת כמה וכמה.
אני לא כל כך בטוח שטעיתי. כלומר את מה שהבינו היהודים אז – לפני אלפיים שנה, כבר לא מבינים היום. הם הבינו שזיכרון לאסון קולקטיבי, זיכרון של אירוע שצריך להישאר חי בנשמה וחרות בתודעה הלאומית כתמרור אזהרה חי ונושם, הם הבינו שזיכרון שכזה לא ייחרת רק בזכות לימוד ההסטוריה, בזכותן של תפילות, ובזכותן של עצרות זיכרון. הם הבינו שאת הזיכרון הטראומתי של חורבן בית המקדש והיציאה לגלות – צריך באיזו שהיא צורה לחרות בחיי המעשה. כי בסופו של דבר המעשה הוא הקובע את הזיכרון – לא הדיבורים ואפילו לא הבכיות. ולכן אנו צמים בתשעה באב, ושוברים כוס מתחת לחופה, ועוד כל מני פעולות קטנות כאלה שהופכות את החורבן ההוא – למאוד רלוונטי במישור הכי פרטי שלנו.
אמנם אני לא צם ביום השואה – אבל משתדל מאוד לא לקנות מוצרים מתוצרת גרמניה. ב”ה אין לי קרובים שעברו את השואה, אך בכל זאת יש לי חשבון אישי עם הגרמנים וכך אני מביא את העניין לביטוי חי שיש לו משמעות אישית.
בדיוק מהסיבה הזו אני מתנגד למסעות המאורגנים לפולין. אין ספק שלא ניתן להגיע לרמת הלימוד והחוויה הנוצרים בסיורים הללו – כאן בארץ. ברמה האינטלקטואלית, צודקים הנוסעים. אך ברמה החשובה יותר, ברמת המשמעות האישית – זו של הצום ושבירת הכוס – משיגים הסיורים את הההיפך.
כי מה אומרות רגלינו כשאנו נוסעים לאאושויץ? הן אומרות שעם עמי הרוצחים אין לנו שום חשבון… “אתם – הפולנים, הליטאים ודומיכם, אתם שהשתלבתם בשמחה בזוועה הזו – אתם בסדר, הנה אנו מפקידים עצמנו בידיכם, אנחנו סומכים עליכם, סומכים על המשטרה שלכם, על נהג האוטובוס, על השומר האדיב המופקד כיום בכניסה למחנה ההשמדה…”. ” מה שקרה זה ‘הסטוריה’ – אמנם כואבת, אבל רק הסטוריה “. החוויה – קשה ככול שתהיה, תישכח בתוך טרדות היום יום. אך המסר הפנימי, ההכחשה שבהשלמה עם המציאות – היא נותרת והופכת את הזיכרון הלאומי לחסר משמעות.

שתף את הפוסט:
הפוסט הקודם

הפוסט הבא

השאר תגובה