חיינו נעצרו – האם יש קשר בין מגפה בישראל לנתק מן ההר והייעוד?

חיינו נעצרו. הקניונים ובתי הקפה שוממים. השנה אין פסח במלון בחו”ל (משם בורחים אלינו), אפילו תפילה במניין ואמירת קדיש כבר אינה בגדר האפשר. אנו ספונים בבתים ומנסים להבין.
והמחשבות נודדות.
מה רוצה מאיתנו בורא עולם.
“וַיֹּ֣אמֶר אֲרַ֔וְנָה מַדּ֛וּעַ בָּ֥א אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־עַבְדּ֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לִקְנ֧וֹת מֵעִמְּךָ֣ אֶת־הַגֹּ֗רֶן לִבְנ֤וֹת מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהֹוָ֔ה וְתֵעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל הָעָֽם׃”
כדי לעצור את המגפה, קנה מלכנו דוד את הר הבית מארוונה היבוסי –
האם יש קשר בין מגפה בישראל לנתק מן ההר והייעוד?
ראש הממשלה שמייצג היטב את תודעת הפחד הישראלי מן ההר והייעוד,סובר שלהיפך.
לדידו מוטב להנציח את הנתק מן ההר.
חבר שחפץ בעילום שמו, שלח אלי את דברי את השירה הזו.
“נמשכנו אחר הדיעבד על אף שבא זמן הגאולה.
ולא רצינו לבנות לו מקדש-בית בירושלים, נשארה ארץ ישראל כאילו בגולה.
הקטין ה’ את חיינו, ממעטים עצמנו בבתים,
ואין קול המולת יהא שמיה רבא מברך.
איך יתגדל שמו, אם נישאר בסטטוס קוו
תקועים כל כך?
כתר יתנו לך, קדיש וקדושה נרעשים להתפלל,
וברגע אחד הכל משתתק ובחיש מתבטל.
היש כתר שפוחדים להכתיר איתו את המלך?
הלא ה”כתר” כצפצוף הזרזיר והתוכי, הגיגי הבל.
ולא התירו תפילה במקום המקדש בשבת,
“למנוע מלחמות ומוות”, מפחד מה יעשו הגויים.
והתהפכה הקערה ולא התירו לעולם אלא לשבות, למנוע מוות, מפחד מה יעשו הוירוסים.
ופסח כל שנה לא מקריבים
כי “אנוס רחמנא פטריה”
(הרי הממשלה שאותה בחרנו לא הרשתה)
אז נתפנק במלון בארץ או בחו”ל, אין עלייה לרגל,
מה נשתנה?
והשנה כולנו אנוסים,
לערוך סדר לא כהלכתו ולא כחוקתו,
בלי משפחה וקרובים, בשקט, בלט.
עד מתי נפסח על הפסח
שפוסח על הקרבן,
בואו נחזיר עטרה ליושנה,
די לפסח-המעט!
הגיע עת הגאולה השלמה,
התנערו מחושך הפחד והבידוד,
אל האור נלך,
או אז יערה רחמיו עלינו,
ושלוש פעמים בשנה נראה פני מלך.”