חיסול מחבלים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ב (אפריל 4, 2022)
בואו נדבר על חיסול מחבלים.
לא ניטרול, ולא כל המילים המכובסות הללו – חיסול.
מחבל שמתכוון, מתכונן – ובוודאי מנסה, לרצוח יהודים, לא אמור לצאת חי מהזירה. זה מאוד פשוט, זה מיותר ואולי אפילו מזיק לנסות ולהסביר את הקביעה הבסיסית הזו – אז רק נאמר במשפט אחד, שמדינת ישראל קמה על מנת שחיי יהודים לא יהיו יותר הפקר ואם חייו של רוצח יהודים – רק משום שהם יהודים – אינם הופכים מייד לבלתי לגטימיים, ממש כמו ג’וק בסלון, או כינה בראש של הילד, ועל אחת כמה וכמה תנאי המחיה הבלתי נסבלים שהג’וק הזה יקבל אח”כ בכלא הישראלי –
ובכן אם זה לא קורה מיד, ומחסלים אותו בשטח, בלי שום משפט! אז חיי היהודי כן נשארים הפקר.
כן ככה זה!
ברגע שהוא החליט להרוג יהודים – זה הופך להיות, או הוא או אנחנו – אם הוא מת, החיים שלנו לגטימיים, ואם הוא יוצא מזה חי – אז הלגיטימיות של חיינו ספגה פגיעה.
ושימו לב שאין כאן שום קשר לשאלה אם הוא ממשיך להוות סכנה או לא – אסור שמחבל יצא חי מהזירה – נקודה.
אבל עכשיו נכנס לתמונה הצד השני של המשוואה.
מי יהרוג אותו?
המראות הללו של אזרחים שרודפים אחר מחבל כדי לבצע בו לינץ’, הם מראות שאסור שיראו.
אלו מראות של אספסוף מתלהם, אלו מראות של חוסר משילות, אלו מראות שפוגעות בכבוד האומה, מראות שירוצו מיד בכל העולם ולכן מראות של חילול ה’.
חוץ מזה כשהעניין הופך למן תחרות מאצ’ואיסטית שכזו, וכולם רצים כדי לזכות בתהילת הגבר שחיסל, טעויות קשות מוכרחות לבוא וכבר מצאו עצמם מסכנים שאין להם שום קשר לאירוע, תחת לינץ’ של המון מן הסוג הזה.
משימת החיסול צריכה להיות של הבכיר בדרגה, שמגיע למקום האירוע, וזיהוי המחבל ברור לו מעל כל ספק סביר.
למה אני בכלל אומר את זה?
הרי אין שום סיכוי שמישהו יישם מדיניות שכזו כיום. זה גם לגמרי לא פוליטיקלי קורקט לדבר כך – אז למה אני אומר את זה?
אני אומר את זה כי כשהאמת נאמרת, היא מתחילה לחלחל ובבוא העת, היא נמצאת שם כדי לצאת אל הפועל.
זו לא שאלה של – אם זה יבוצע –
זה שאלה של מה נצטרך לעבור – כדי שזה יבוצע –
וככל שנקדים ועוד ועוד אנשים יאמרו את הדברים
כך נצטרך לעבור פחות עד שזה יבוצע
לעבור פחות עד שדמם של יהודים יפסיק להיות הפקר.
17 תגובות
אם יש פיגוע רצחני צריך לחתור להרוג את המפגע עד שהוא כבר לא מהווה סכנה. ברגע שהוא כבר לא מהווה סכנה צריך איזשהו משפט, ולא, אז אתה פותח את הדלת למשפט אספסוף שיכול להיות מסוכן. גם, ברגע שהיתרת את זה, זה יחול על יהודים יותר מאשר על ערבים, זו דרכה של המדינה, חוקים שנועדו להגן על יהודים ינוצלו בכדי להגן על האויב, עד שפטרת את זה לא תוכל לפטור את זה.
שלום משה. לא הייתי כועס אם המדינה הייתה אומרת, שאם המחבל הפסיק להוות סכנה, נשאיר אותו חי כנכס אסטרטגי. כי יש צדדים לפה ולפה. מצד אחד להריגת המחבל, גם אחרי שנגמרה הסכנה ממנו, יש 3 מעלות 1.הענשה 2.הרתעה ו-3.דאגה שלא ישוחרר בחילופי שבויים וכד’ ויחזור לפגע (מלבד המעלה הכללית, שכל מי שרק מרים יד על יהודי, יידע שייהרג ודמנו אינו הפקר. ובוודאי שהתורה מתירה דמו של אחד כזה לחלוטין, ולא כמו בא במחתרת ורודף, שיש עדיפות לנטרלו אם יכול, כי פה זה אויב שהיינו צריכים להרוג בקום עשה, עוד לפני המצב שנוצר, משא”כ גנב ורוצח מישראל שמצילים הרודף מהעבירה, ומצילים את הנרדף מסכנתו. אלא שנראה שהתורה מתירה דם האויב, ואולי לא מחייבת אם יש צורך אסטרטגי, ועל כן) מהצד השני 3 מעלות אסטרטגיות להשאירו בחיים, 1.כמקור מידע 2.כקלף מיקוח 3.או אפילו מתוך מחשבה שאם נהרוג אותו זה ייצור גל פיגועים [כך חשבתי בעבר, אבל היום אני מבין שאין לזה כל תלות, אפילו לא באם נקשה עליהם את חיי היום יום, כפי שטפטפו לנו בצה”ל בסדנאות חינוך ובאימונים לפני תעסוקה, אלא שאם היו טוענים ככה, למרות שלא הייתי מסכים, עדיין זאת טענה סבירה], אבל מבחינה מוסרית, אכן ראוי שידעו כל ישראל, שאין דבר מוסרי צודק וראוי מזה. אלא שמכיוון שנראה שהתורה הייתה מתירה לנו להשאירו חי למטרה אסטרטגית כנ”ל, א”כ גם כשהחוק בוחר להשאירו חי במחשבה מוסרית מעוותת, הוא עוד לא סותר ישירות להוראת התורה, אלא שהוא מבוסס על הנחות רעות, וא”כ אין לפעול בזה נגד החוק הנוכחי, כפי שהיה ראוי לפעול כנגד חוק שסותר לתורה, אלא לחתור לשנות את החוק ואת הרוח הרפוסה. ולהחדיר בהנהגה רוח יהודית של עוז וגבורה. [ומדבריך נשמע שזאת גם דעתך]. ה’ עוז לעמו יתן ה’ יברך את עמו בשלום.
לענין 3 המעלות האסטרטגיות: לשיטתך כדאי להשאיר מחבל בחיים כמקור מידע, אבל אם הוא מה שאוהבים לכנות “זאב בודד” (אין חיה כזאת בטבע: הזאב הוא חיה קבוצתית, וזאב בודד ימות מהר מאד) אין לו שום מידע. גם אם יש לו מידע הוא לא יתרום אותו בשמחה רק בגלל שנשאר בחיים, ואז נצטרך לחזור ל”שיטות שכנוע” שלא תעבורנה בשום בי”ד, לא ישראלי ולא בעולם (וראה מה קרה בארה”ב כשהתגלה ש”משכנעים” מחבלים וכולם הועברו לקובה או למדינות שלישיות). 2. קלף מיקוח? מאז שנות ה-50 (מאז הפאדיון) מדינת ישראל מחליפה מחבלים חיים בגופות של חיילים ישראליים מתים, למרות שלפי כל החוקים הבינלאומיים היינו צריכים לקבלם בלי שום מיקוח. זה המשיך, והחריף, במשך השנים. אז עכשיו פתאום זה ישתנה? ז”א – אין כאן שום “מטרה אסטרטגית” וגם גל פגועים לא יווצר, כי הוא קיים ממילא – בעזרת ממשלות ישראל לדורותיהן, שאינן “משילות”. ולסיפא שלך – אמן ואמן.
אתה תמיד מגדיר את המצב כמלחמה? אז למה לא צריך להתייחס אליהם כשבויי מלחמה עם כל המשתמע מכך?
פושעי מלחמה.
חיילי אוייב הורגים גם אם אינם מסכנים באותו רגע.
חוץ מזה שכל עניינם הוא הרג, לא כיבוש.
אין דרך אחרת
חשוב רק להוסיף שלא תמיד ניתן להכריע מעבר לספק סביר לגבי המתרחש בזירה, ואז כן נדרש איזשהו הליך בירור טכני ממושך יותר לפני ההוצאה לפועל
ברור
ראה ערך אלאור אזריה
צהריים טובים משה,ְְכמה פשוט ומובן מאליו הניסוח שלך. וכמה לא נתפס ע’י ״הישראלים״ של מדינת כל אזרחיה. נראה שהכוונה ב״אזרחי המדינה״ הם האזרחים הלא יהודים שלפי השקפת עולמם הארץ לא נועדה להיות ביתם הריבוני של היהודים ולא נועדה להגן על נפשם ועל רכושם.
תן לי רגע להבין.
יש פיגוע מתגלגל .
הפוגע רץ עם סכין/רובה בחיפוש אחרי הקורבן הבא.
קהל הרצים אחריו חייב תוך כדי ריצה לברר מי הוא “הבכיר” ולתת לו לירות ?
ומה אם לבכיר יש נשק פחות אפקטיבי מאשר לזוטר שרץ אחריו. יש להקים תהליך מסודר של עברת נשק הכי מתקדם לאדם הכי מנוסה בזירה ?
באמת שפספסתי משהו פה בהסבר .
ברור שבשלב שכזה חייב כל מי שמסוגל, לחסלו.
תודה על ההבהרה.
נראה שלא הבנת
במקרה והמחבל נשאר חי אחרי האירוע, הבכיר יתן לו כדור בראש או יקח על עצמו את אחריות החיסול במקרה ומישהו אחר חיסל את המחבל לפניו
שלום משה,
ומה עם חיסול מנהיגי אירגוני הטרור, ששולחים את המחבלים?
האם במקרה שתופסים מנהיג כזה לא צריך לשפוט אותו, כמו ששפטו את הנאצים במשפטי נירנברג?
ממש לא.
לחסל במיטותיהם.
ברור שעדיף חיסול שלהם במיטותיהם. כונתי למקרים נדירים, שבהם הם יתפסו.