יום ירושלים הגדול

בכל בוקר, אני משתדל להתקדם כמה שורות בספר תורה שאני כותב לעילוי נשמת אבי ז”ל.
בימים האחרונים הגעתי אל השורה הזו:

‘הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא’

נזכרתי בפסוק הזה אתמול, כשכל רחובות ירושלים מלאו חוגגים וצועדים, עד שממש לא ניתן היה לזוז ממקום למקום.

במסכת מגילה מופיע המושג הידוע: “גדולה הסרת טבעת”

מדובר בסיטואציה של איום קיומי על ישראל, שעושה את העבודה ומעוררת את כוחותיו הפנימיים של העם לתשובה – יותר מכל נסיונות השכנוע.

כשהסיר אחשוורוש את טבעתו ומסרה להמן הרשע – ניתנה למעשה לצורר היהודים הסמכות המלכותית – לפתרון הסופי בנוסח העמלקי הידוע…

וכך נאמר שם במסכת מגילה דף י”ד עמוד א:

“ויסר המלך את טבעתו, אמר רבי אבא בר כהנא, גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל, שכולן לא החזירום למוטב – ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב…

כבר שנים שאנו זועקים על אובדן הריבונות בהר הבית ובירושלים.

שוב ושוב אני מגיע להר, וליבי נחמץ – כיצד זה הערבים ממלאים בהמוניהם את מקום המקדש היהודי, ואילו היהודים מגיעים טיפין טיפין.

ירושלים כמו נדחקה לקרן זוית.
למעט הרובע היהודי, העיר העתיקה – הגרעין המקודש של העיר, נראית כעיר ערבית ,וכך השכונות העוטפות את הרובע, שזכו לכינוי המבדל – ‘ירושלים המזרחית’…

כבר שנים רבות, שיום ירושלים לא מעניין איש – מלבד קבוצה עיקשת של צעירי הציונות הדתית שהגיעו בכדי לצעוד עם דגלי ישראל, כמן נסיון הנשמה מלאכותי לריבונות ישראל בבירתה.

לא אהבתי את זה. ‘בלי הר הבית בלב שאיפת הצועדים, לא יועיל שום דגל’ – כך הרגשתי וכתבתי מספר פעמים.

והנה, אתמול, כשהגעתי בצהרי היום השרבי כדי לעלות להר ביום חגה של ירושלים, מצאתי להפתעתי כאלף איש שהקדימו אותי ועמדו בשמש הקופחת במסירות נפש של ממש, בתור לעליה להר.

אין ספק – החמאס כבר דאג לכך שגולת הכותרת של יום ירושלים ומצעד הדגלים, יהיה הר הבית.

עשרות שנים שאני עולה להר, ומחזה שכזה מעולם לא ראיתי. לבסוף נאלצתי לוותר על עלייתי שלי, כדי שאוכל להגיע בזמן ולשאת דברים בישיבת מזכירות הליכוד שהתכנסה במרכז העיר במלון לאונרדו.

מרוב צועדים שמילאו את העיר, חייב הייתי לעשות שוב ושוב את דרכי ממקום אחד בעיר למשנהו – ברגל, ולהצטרף לחוגגים שבכל פינה.

‘גדולה הסרת טבעת’.

גדולה ‘הסרת הטבעת’ של החמאס וממשלת כל ערבייה,

גדולה התחושה שריבונות ישראל בירושלים ובארץ כולה נלקחה מאיתנו וניתנה לערבים, יותר מכל נסיונות השכנוע.

פתאום קם עם ישראל וביום חגה של ירושלים הראה יותר מתמיד כי עודנו

‘עם כלביא יקום וכארי יתנשא’.