ילדי בג”ץ

שלום לכם

שוב ושוב מרשים לעצמם בתי המשפט להתערב ולאשר חיסון נגד קורונה של ילדים, שהוריהם מסרבים לאשר להם לבצע.

אמנם בדר”כ מדובר במקרים בהם אחד ההורים כן מאשר, אך שלא תהינה אי הבנות – הכוון ברור לחלוטין. עוד מעט, בצו בית משפט או בהחלטת כנסת, כבר לא תידרש כלל הסכמת ההורים לביצוע פעולה רפואית בילדיהם-
גם אם בעיניהם הפעולה היא מיותרת ומזיקה.

למעשה, מה שבית המשפט מאותת לכנסת הוא – ‘חוקקי כבר את החוק הזה וחסני את כל הילדים בלי לשאול אף אחד’…

לא אכנס עכשיו לדיון הרפואי/מדעי שהפך בשלב זה כמעט לחסר משמעות. אנחנו חיים בעידן שבו נגוזה הסובלנות האינטלקטואלית, והיכולת להקשיב לדעה שאינך מסכים איתה לא קיימת יותר. אין יותר שיח מדעי ולכן אין יותר מדע.

מעולם לא קיבלתי תשובה הגיונית לשאלה למה לסכן ילדים שהקורונה מסכנת אותם הרבה פחות משפעת עונתית רגילה, בחומר גנטי ניסיוני, שאיש אינו יכול לדעת מה יהיו תופעות הלוואי ארוכות הטווח שלו,

חומר שהדווחים על תופעות הלוואי קצרות הטווח שלו, מדאיגים מאוד,

ושבכל מקרה לא מונע הדבקות והעברת המחלה.

לא קיבלתי תשובה וכנראה גם לא אקבל. מה שאותי לפחות הביא למסקנה שטרפת החיסונים הזו, אין עניינה בריאות או מדע.

אבל כאמור אני מרים ידים ולא מנסה לשכנע בעניין זה אלא מתמקד כאן עכשיו בעניין חשוב לא פחות ואולי בעצם אפילו יותר –

הקטנת המשפחה על ידי בתי המשפט והגדלת המדינה.

מה שקורה כאן חמור לא פחות מהקורונה. מה שקורה הוא שבתי המשפט מצמצמים במהירות את מרחב הריבונות של המשפחה. מקצצים את הסוברניות של החלטות ההורים על ילדיהם – ומעבירים עוד ועוד ממנו – למדינה.

זהו מדרון חלקלק שחייבים להתייצב בפניו.

כי אם לא נעשה זאת –
נמצא את המדינה מחליטה עבורינו לא רק על תהליכים רפואיים שנויים במחלוקת, אלא גם על חינוך, תזונה, ערכים – הכל בעצם.

הילדים שלנו הם שלנו, לא של המדינה.

אנחנו חייבים להעמיד במקומם את שופטי ישראל.

מחר יפורסם המאמר הדו שבועי הקבוע במסגרת המדור – ‘סימן קריאה’

אז נתראה ביום רביעי – במחשבים מסלול.