כדי שהרוע ינצח

“כדי שהרוע ינצח, די בכך שהטובים ישבו בשקט” –

אדמונד ברק

הביטו בסרטון הזה, הביטו בפרורים הקטנטנים הללו, בנמלים הממושמעות הללו, הייצורים הלא קיימים האלה.

אלפי האנשים שמייצרים את המופע המדהים הזה, לא קיימים באמת. הם אבק. האדם הסיני מחוק. קיים רק הכלל, קיימת רק המדינה, המפלגה והדגל האדום שחופף לבסוף בדיוק מושלם ובלי שום קמט – על הכל.

מבין ארבע הדתות החילוניות של עידן הנאורות – דמוקרטיה, קומוניזם, פאשיזם ונאציזם –  הרוע האדום הזה, הקומוניזם, היתה  ונותרה האידיאולוגיה הקטלנית ביותר((גם הדמוקרטיה יכולה להוליך לשפיכות דמים – ע”ע הנסיון האמריקני לכפותה על החברה המוסלמית בעירק – או לשמש כמבוא למשטרים רצחניים, כמו רפובליקת ויימאר בגרמניה או הבחירות שהעלו לשלטון את חמאס בעזה.)). הדגל האדום טבול בדמם של יותר נרצחים, מכל שסבלה האנושות מצד כל דת או אידיאולוגיה אחרת.

בפברואר 2008, מצאתי עצמי עומד ברחבת מוזיאון תל אביב, בהפגנה נגד קיום האולימפיאדה בבייג’ינג. “כיצד יכול העולם לתת לגיטימציה למשטר אפל שרצח מליונים וממשיך ורוצח רבבות גם כעת?” – תהיתי – “האם לא למדנו דבר מאולימפיאדת מינכן” שאירח היטלר לפני המלחמה? כשנציגי כל האומות צעדו בסך תחת הדגל הנאצי?

“האם איננו מבינים שכשאנחנו מתעלמים מן הרוע, נותנים לו לגיטימציה, הוא יתדפק לבסוף על דלתנו?”.

משנבחרתי לכנסת, כינסתי מספר פעמים כינוסי הסברה ועדויות בנושא. כששאלו אותי עיתונאים מה לי ולהפרת זכויות האדם בסין, הסברתי כי למדינת היהודים, מדינת עם התנ”ך ובני הנביאים, יש בעיני תפקיד מפתח כמצפן מוסרי עולמי וכשהיא מתעלמת מזוועות שכאלה היא מועלת בתפקידה ההיסטורי ושומטת את השטיח מתחת לאחד היסודות המצדיקים את קיומה. באופן פשוט יותר חזרתי ושאלתי – כיצד זה אנחנו באים בטענות אל בנות הברית שלא נקפו אצבע בכדי להציל את היהודים המושמדים על ידי המפלצת הנאצית, כשהיום, כשמתהפכים היוצרות ואנו יושבים לבטח במדינתנו הריבונית, איננו עושים דבר, אף לא מרימים קול זעקה((רבים מהח”כים חששו מלהופיע. הבולט שבהם, היה ח”כ אידיאולוגי שעמו היו לי שיחות רבות ומשוכנע הייתי כי יבוא – המדובר בח”כ דוב חנין – לקח לי זמן מה להבין שכקומוניסט אין הוא מסוגל להטיל ביקורת על המפלגה הקומוניסטית של סין. )).

לפני כעשור, הבחין פרופסור יעקב לביא – מנהל מח’ השתלות לב בבית החולים שיבא בתל השומר – בתופעה יוצאת דופן, חולים הממתינים לתרומת איברים בישראל, טסים לסין ותמורת תשלום נאות, זוכים להשתלת כליה – בו במקום.

ברור היה לפרופ’ לביא כי הדרך היחידה שבה הפרוצדורה הזו אפשרית, היא כשהיא כרוכה ברצח. מדובר בסדר גודל של בין 50 אלף ל- 100 אלף השתלות כאלה המבוצעות בסין מדי שנה…

הוא החל במבצע פרטי שהוביל לבסוף לחקיקה בכנסת שחסמה את האפשרות הזו ותיירות המרפה שטסה מישראל  לסין לצורך ניתוחי השתלות באמצעות רצח – נעצרה.

פרלמנטים נוספים הלכו בעקבות ישראל, אך הסינים, במהלך ערמומי, “הודו” בכך שבעבר בוצעו ההשתלות באמצעות איברים של נידונים למוות – אך כיום הופסק הנוהל הזה. העולם החופשי, שמח לקבל את ההסבר הסיני, לבטל את החרם האקדמי שהוטל על סין ולשוב לעסקים כרגיל. סין מצידה מסרבת מאז להשתתף בשום דיון העוסק בנושא, ונמנעת מלהסביר מהו אם כן מקור האיברים המושתלים כיום. הם לא מסבירים, העולם לא באמת שואל, ומנגנון הרצח, לא זו בלבד שלא נבלם או לפחות הואט, הוא אף הואץ. בתי החולים הסיניים המתמחים בהשתלת איברים – גורפים מיליונים עבור עצמם ועבור המשטר.

חישוב מקורב שערך פרופ’ לביא, מראה כי המשטר הסיני מרוויח מאות מליוני דולר מן הענף המפלצתי שפיתח, וכאן עולה וצפה השאלה, מדוע הם עושים זאת?

במונחי התל”ג הסיני (כ-15 טריליון דולר בשנה) מדובר בסכום זעום, אשר שום מדינה החברה באו”ם ואשר מנהלת יחסי מסחר, תיירות, ודיפלומטיה עם יתר מדינות העולם, לא תכתים בעבורו את שמה בפשעים זוועתיים שכאלה.

אבל הסינים מתעקשים להמשיך בזוועה. לדעתי, נוסף לתגמול הכספי מניע עמוק יותר, המניע הזה הוא ערכי –

המניע הוא יצוא ערכי המהפכה.

לאינדיבידואל אין כל ערך. זהו הכלל – המפלגה, המדינה –  שנותן לו את ערכו ובלעדיו הוא פשוט כלום..

 

---

אבק האדם שבו צפינו בסרטון שבפתיח, הפך לבית החרושת של העולם. כמה נחמד לקנות בסין. כמה משתלם להזמין הכל משם, להעביר לשם קווי ייצור, להעלים עין מן השעבוד הנורא שמאפשר את השפע הזה ופשוט לחסוך בעלויות ולקנות את הכל מכל – מסין. איש מאיתנו לא מסוגל להילחם בתופעה, שום מדינה לא מתייצבת באמת מול הדרקון הסיני((טרמפ ניסה, אך מהפכת ה’פרוגרס’ הכריע אותו. צפוי כי הנשיא הנבחר ביידן, שככול הנראה זכה לסיוע סיני נדיב על מנת להיבחר, ימחק את הישגיו והשער להמשך משטר האימים ומעשי הזוועה, בסין כמו באיראן ומשטרים טוטליטאריים אחרים – ייפתח שוב לרווחה.)) נראה כי מדובר בתהליך שאינו ניתן לעצירה.

אך אם נדמה היה לנו שהייצוא הסיני הוא של מוצרי צריכה בלבד, טעות קשה היתה בידנו. הסינים לא מייצאים לנו רק מוצרים, הסינים מייצאים לנו ערכים, והראשון והיסודי שבהם, הוא שאין צלם אלוהים באדם הפרטי.

זהו הכלל: לאינדיבידואל אין כל ערך, המפלגה, המדינה, הם שנותנים לו את ערכו ובלעדיהם, הפרט נחשב לכלום.

בעצם – לא ממש כלום, עדיין יש לו ערך כחלקי חילוף…

שם, במזרח הרחוק , כשניצח (ב- 1949) מאו דזה טונג הקומוניסט את צ’אנג קאי שיק הלאומן, צמח לו מתוך תרבות השיעבוד הפגאנית, שיעבוד עמוק עוד יותר – השיעבוד הקומוניסטי((לא בכדי, קומוניזם ואתאיזם משולבים תמיד זה בזה. הקומוניזם – כלומר כפיית השוויון, אינו יכול לדור בכפיפה אחת בעולם שיש בו אלוהים ולכן יש בו מקום מקום לשפע הנוצר דווקא מתוך השוני. הפגאניות – יצירת אלוהויות רבות, מביאה לכך שקיום האל תלוי באדם ובבחירתו, כלומר משמעות הפגאניות לבסוף, היא שהאדם הוא האל. בדיוק כמו האתאיזם. שני הקצוות הללו נפגשו בסין.)).

מספר האזרחים שרצח מאו במהפכות הכלכליות, התרבותיות ובסתם מסעות טיהור – כמיטב המסורת הקומוניסטית – נאמד בכ-50 מיליון. כך הפכה המפלגה הקומוניסטית של סין ומנהיגיה ה”דגולים”, לרוצחי ההמונים הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית.  

ושם, במזרח הרחוק, צומח לו עכשיו המודל החברתי הענק אליו צועדת האנושות בעינים עצומות לרווחה.

המצלמות בסין כבר לא מפוזרות בכל קרן רחוב, הן כבר נמצאות גם בתוך הבתים עצמם והסינים התרגלו, ורובם התרגלו ואולי אפילו אוהבים את העובדה ש’אבא’ נמצא כאן לידם… 

” כדי שהרוע ינצח, די בכך שהטובים ישבו בשקט” – אמר אדמונד ברק – והטובים אכן יושבים בשקט. הם עושים עסקים עם ממלכת הרשע, והרוע אכן מנצח והוא הולך ותופס לו חזקה בעולם כולו.

בצעדי ענק צועד העולם החופשי אל מרחב התודעה המוסרי של סין. עידן הנאורות ששחרר את האדם מעול המונארכיות והדת, ולפחות במדינות הדמוקרטיות השיב לאדם במידה רבה את חירותו ואת זכויות האדם שלו, מתפרק במהירות מכל הישגיו –

עוד מעט וכולנו סין.

בסין, מונהגת היום שיטת הניקוד החברתי. מדובר במשהו שמזכיר את הניקוד השלילי המחולק לנהגים בישראל בגין עברות תנועה. רק שבסין זה מיושם בכל שטחי החיים. אם זרקת עטיפה של מסטיק על המדרכה – קיבלת נקודה רעה שכזו. אם פרסמת פוסט בגנות המפלגה הקומוניסטית, קיבלת כמה נקודות שחורות שכאלה.

אבל אפשר גם לזכות בנקודות חיוביות. ניקוד גבוה מקנה זכות ראשונים בכל מיני שירותים ממשלתיים ובסין – כל דבר, מהזכות לעבוד ועד הזכות ללדת, הוא סוג של שירות ממשלתי. נקודות חיוביות ניתן גם להמיר בכסף, או במוצרי אלקטרוניקה, או בסתם כוס קפה ב”סטארבקס” הסיני.  אם תוריד את אפליקצית ההלשנות הידידותית שהסינים מאוד אוהבים לשחק בה,  ולדווח על שכניך, תזכה ב- 20 נקודות טובות, אם לא תוריד את האפליקציה, הדירוג שלך ירד,  סיני עם דרוג נמוך שמתחתן עם סינית בדרוג גבוה יותר, מוריד את הדרוג שלה לרמת הדרוג שלו – כלומר הממשלה יוצרת מעמדות, ושולטת בשיטת הפרד ומשול.

המצלמות בסין כבר לא מפוזרות בכל קרן רחוב, הן כבר נמצאות גם בתוך הבתים עצמם, והסינים התרגלו, ואולי אפילו אוהבים את העובדה ש’אבא’ נמצא כאן לידם… 

האח הגדול עוקב אחר הפרורים הקטנטנים בכל פינה. אם פרור שכזה מרים ראש – הוא עלול להפוך לאויב המשטר – כלומר לחלקי חילוף… אבל כאמור – הרוב מצייתים ושמחים. הנה תראו כמה הצטערו בצפון קוראה כש’אבא’ הלך לעולמו.

זה לא מבויים, זה אמיתי, כשאנשים מאבדים את חירותם וזהותם העצמאית, המדינה הופכת להיות האמא והאבא שלהם – כמה כואב לאבד אב…

לכן ה’פאלון גונג’, המיעוט האוייגורי ודומיהם, הפכו לאויבי משטר. כי מדובר בקבוצות שמאמינות במשהו שהוא גדול יותר מהמפלגה הקומוניסטית. יש להם ‘אבא’ משלהם, ולכן הם בני חורין.

על אף שהמיעוטים הללו צייתנים וממושמעים ועל אף שאין בהם ולא שמץ של התמרדות כנגד המשטר,  המשטר הקומוניסטי הטוטליטארי חש מאויים מעצם העובדה שמיעוטים אלה אוחזים בחירות המהותית שבאה עם האמונה.

אם נבחן את התהליך שעבר העולם החופשי מאז אולימפיאדת בייג’ינג, נראה כיצד המציאות הרודנית שיצר המשטר הסיני בתחומו, הפכה יותר ויותר לנחלתן של מדינות חופשיות.

בין אם אלו החברות הגדולות במערב, ובין אם זו הממשלה הגדולה במזרח – התוצאה אותה תוצאה, האדם הופך למשני נוכח הכלל

האם שאלתם את עצמכם, כיצד זה שכמעט כל תאונת דרכים, כל אירוע פלילי, או מעשה טרור – למעשה כמעט כל אירוע שהוא, מצולם, ומוצא את דרכו אל מסכי הטלוויזיה שלכם?

התשובה היא שבעשור האחרון הוצבו מצלמות בכל פינה. אין כמעט מקום שאינו מכוסה במצלמות שבולשות ועוקבות אחרינו 24 שעות ביממה. מדובר במציאות חדשה, ואם בתחילת פריסת המצלמות עוד נשמעו קולות רפים של התנגדות, הרי שכיום נחשב הדבר לחלק ממציאות חיינו – למען ביטחוננו כמובן –  בדיוק כמו בסין…

בשלב הבא, המצלמות יוצבו בתוך הבתים – למען בריאותנו כמובן. נשמע מופרך??? למה איכוני שב”כ כן, וזה לא?

החובה להפקיד ביד המדינה את טביעות האצבעות שלנו ומידע ביומטרי, לשם הפקת תעודת זהות ביומטרית – למען ביטחוננו כמובן…  הפכה את זהותנו האינטימית ביותר, לרכוש המדינה. אם במאה ה-19, השכילו מדינות חופשיות כארה”ב ובריטניה להבין, שאת זהותו של האדם נותן לו האל ונותנים לו הוריו, ובשום אופן לא המדינה – ולכן אין המדינות הללו מנפיקות תעודות זהות כלל –  אם השכילו במערב להבין כי המדינה שייכת לאזרח ולא להיפך, דומה כי בתחילת המאה ה 21 אבדה התובנה הזו והמדינה הפכה להיות האמא והאבא בשל אזרחיה.

ממש כמו בסין.

גם אותנו מעודדות הממשלות להוריד מן אפליקציית מעקב. למען בריאותנו כמובן, ואנחנו מצייתים, כי התרגלנו. הרי ב ‘אפסטור’ ובגוגל סטור מוצעות לנו אין-ספור אפליקציות, הן קורצות והן נותנות לנו מגוון שירותים תמורת החדירה לפרטיותנו והזכות לעקב אחרינו.

בסין, בדיוק כמו בחברות המסחריות במערב, איש לא כופה את התקנת האפליקציה((במאמר ‘חופש תמורת חירות’ ירדנו לשורשי השיעבוד המתוחכם הזה.)), אך בין אם אלו החברות הגדולות במערב, ובין אם זו הממשלה הגדולה במזרח – התוצאה אותה תוצאה, האדם הופך למשני נוכח הכלל. מעטפת הזהויות שבונה אותו –  הלאומית, המשפחתית, המינית ואפילו הזהות האנושית (לאכול ביצה זה רצח…) – מתפוררת. נותר רק הפירור האנושי לבדו מול ממשלת העל ששולטת בו באמצעות טכנולוגיה שעריצי כל הדורות יכלו רק לחלום עליה.

גם במערב, בדיוק כמו בסין, הרכוש הפרטי הולך ומצטמצם – הכל הופך יותר ויותר שיתופי, תחילה המכונית, אח”כ המשרד – ובקרוב הבית (והדברים נאמרים במפורש). ובאמת, מדוע שלא ניעזר בטכנולוגיה בכדי לנצל את משאבינו טוב יותר? מדוע שהסלון שלי לא ישמש כחדר ישיבות בהעדרי? איזה עולם נפלא זה הולך להיות, הכל חינמי, הכל שיתופי, אין רכוש פרטי – גן עדן שאפילו מארקס לא חלם עליו.

גייטס, צוקרברג, בזוס ודורסי – התכוונו לטוב, הטכנולוגיה הפכה אותם לעריצים ריכוזיים.

סטאלין ומאו התכוונו (אולי) לטוב((זה סוד כוחו של הקומוניזם. תמונת רוצח ההמונים צ’ה גווארה – היא אייקון מגניב על טישרטס. מה יותר חביב ממהפכת השוויון, מרובין הוד המודרני…)) – האידיאולוגיה הפכה אותם לעריצים. בין כך ובין כך הולכות הטכנולוגיה והאידיאולוגיה ומתחברות זו לזו.

עוד מעט כמעט – וכולנו נראים אותו הדבר.

כמו סינים…

המהירות שבה ויתרו ב-2020 , חברות חופשיות, על זכויות האדם וחירויות הפרט הבסיסיות ביותר, היא בלתי נתפסת.

מי היה מאמין שמדינות וערים, שהיו עד לא מכבר המדינות הליברליות והחופשיות ביותר, יכלאו את אזרחיהן בבתיהם לחודשים ארוכים וימנעו מהם את הזכות לעבוד, ללמוד ולהתקהל.

בויקטוריה (מלבורן) שבאוסטרליה, נכנסו האזרחים לסגר רצוף של חמישה חודשים! אזרח שהתבטא בפייסבוק נגד ההליך הרודני, מצא עצמו בחקירת משטרה. כרגיל התירוץ הוא ביטחוני – ההליכים דרושים לצורך הגנה על הציבור – הביטחון הוא תמיד מפלטו של הנבל – אך כפי שהודיעו מאות רופאים ישראליים בעצומה שפרסמו לאחרונה, להליכים הללו אין דבר וחצי דבר עם רפואה.

בזמן כתיבת שורות אלה, מתייצב העולם כולו לקבלת החיסון נגד הקורונה. מאמר זה אינו עוסק ביעילות ובטיחות החיסון – הוא עוסק באובדן החירות, ובהקשר זה, נוצרה בישראל מציאות קשה שבה 20% מהרופאים (!) בישראל הודיעו שלא יתחסנו (ואין לדעת כמה חששו לומר זאת בפומבי, להערכת ד”ר מיכל הרן – מומחית בהמטולוגיה ורפואה פנימית ומרצה בכירה באחד מבתי החולים בארץ – מדובר בכ 50% מהרופאים, שלא יתחסנו) אך כל שופרי התקשורת, כל מובילי דעת הקהל, כל חברי הכנסת – (קואליציה ואופוזיציה) מהדהדים בעוז ובתחושת שליחות לאומית, את אותה דעה ומשתיקים (או מגכיחים) כל דעה אחרת.

לכלל שתבע אדמונד ברק, עלינו להוסיף כי כשהטובים שותקים, הם לא רק מאפשרים לרוע לנצח – בפועל, הם מצטרפים אליו ומתאחדים איתו.

ערוצי התקשורת המרכזיים נוטלים לעצמם את המשימה הפטריוטית הקדושה, לשכנע את הציבור להתחסן – ומה הם 20 אחוז מרופאי ישראל לעומת שדרן ושדרנית ערוץ 13 המודיעים לעם כי הערוץ תומך בחיסון…

כבר חווינו תופעה שכזו בעבר. חווינו התייצבות של ערוצי התקשורת לטובת מעשי איוולת כמו הסכמי אוסלו, או חורבן ההתיישבות בגוש קטיף – מעשי איוולת שהפכו את ישראל לשבויה של ארגון הטרור חמאס, את עריה למטרות לגטימיות למטחי טילים ואת ממשלתה, למשלמת הפרוטקשן הגדולה בהיסטוריה תמורת הזכות לכמה ימי שקט.

אבל גם כשהתגייסו אז אותם ערוצי תקשורת לטובת מצעדי האיוולת ההם, גם כשהשתיקו, אז כהיום, כל דיון של ממש במחשבה אחרת קודם לאסון – הם לא הודו בכך במפורש.

עכשיו – עם מה שנתפס על ידי לפחות 20% מרופאי ישראל כמצעד האיוולת החדש, ערוצי התקשורת כבר לא מנסים כלל להציג עצמם כמדווחים. לא! הם גאים להיות חלק מהמצעד –

ממש כמו בסין.

---

בקודקס המשפט העברי מופיע כלל מעניין.

סנהדרין (בית דין ומועצה של 71 גדולי החכמים), שדנה פה אחד אדם למיתה –

הדין מתבטל והנידון אינו נהרג.

אם לא נמצא ולו אחד שיקל בעונשו, עדות היא שהסנהדרין היתה שבויה בקונספציה.

עדות היא, כי הם חשבו כמו עדר.

פרלמנטים שמצביעים פה אחד, לא שווים כלום.

כלי תקשורת שמתגייסים כולם למען גישה אחת, לא שווים כלום.

כמו בערב יום הכיפורים ההוא – הם שבויים בקונספציה.

נגד חירות המחשבה,

הם פיתחו חיסון עדר…

*

בסבלנות, בלי אלימות ועל פי מיטב התרבות המזרחית, הולך עולם הערכים של סין וכובש לו אחיזה במערב. רוצים לדעת כיצד ייראו חייכם בעוד שנים לא רבות? הביטו על סין כיום.

אין להם כל סיבה להפסיק את מסע הרצח למען השתלות. וכי מדוע שיכפיפו את ערכיהם לאלה של המערב, אם המערב עצמו ויתר עליהם מזמן((כיצד מתחיל התהליך לחלחל אלינו – מומלץ לקרוא את המאמר – ‘סיפור על תרומת כליה בעידן הפרוגרסיבי’ – המתאר את נסיוני האישי בתרומת כליה בישראל)) והחל לאמץ את עולם הערכים של סין?

לכלל שתבע אדמונד ברק, עלינו להוסיף כי כשהטובים שותקים, הם לא רק מאפשרים לרוע לנצח – בפועל, הם מצטרפים אליו ומתאחדים איתו.

---

---