כולנו גלעד שליט - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד | 28/03/2024
כולנו גלעד שליט

כשנחטף גלעד שליט נתבשרנו שמדובר באיזה גוף עלום שם, איזו וועדה עממית כזו או אחרת שגם לשלטון החמאס אין עליה שליטה של ממש. אלא שאז התברר לחמאס שגם אם ייקח אחריות מלאה על חטיפת שליט לא יאונה לו כל רע. וכך בלי למצמץ החל השלטון הנבחר, הריבון השולט ברצועת עזה, לנהל באופן ישיר וגלוי את המשא ומתן לשיחרורו של החייל הישראלי החטוף. עיסמאיל הניה לא מנסה אפילו להעמיד פנים של מתווך. הוא – מנהיג החמאס, הוא הדורש את המחיר, והוא המצפה לתמורה, שתביא לכך שהוא – ראש ממשלת עזה, ישחרר את החייל הישראלי.
בעברית צחה קוראים לזה הכרזת מלחמה.
אף אחד בישראל לא עוצר לרגע ושואל את השאלה הפשוטה. הרי יש כאן שלטון נבחר. השלטון הזה מחזיק בידיו טריטוריה שבדם ואש הביא להסתלקות היהודים ממנה, ואח”כ בעוד הרבה דם ואש הביא להסתלקות יריביו מבית. השלטון הנבחר הזה מקבל לגיטימציה מלאה ברבות מבירות העולם. זה כבר מזמן לא ארגון גרילה טרוריסטי המגיח מהג’ונגל וחוטף חייל נגד רצונו של הריבון המקומי החלש – זה משהו כמו מדינה בדרך. והמדינה בדרך הזו, כשהיא מנהלת משא ומתן לשחרור של גלעד שליט, היא בעצם לוקחת אחריות ממלכתית לכל העניין. במילים פשוטות אפשר לומר כך. הם נלחמים בנו כמדינה ריבונית, ואנו מתעקשים להתייחס אליהם כאל ארגון טרור.
נתאר לעצמנו שבמלחמת יום הכיפורים, היו הסורים מציבים סוללת תותחים בקוניטרה (עיירה בשליטתם) ומפגיזים משם את טבריה. האם מישהו היה מעלה על דעתו שלא להפגיז את הסוללה בשל הפגיעה באזרחים הכרוכה בכך? מובן שזה נשמע מגוחך. אם ממשלה ריבונית החליטה לצאת למלחמה, היא עושה זאת בשם העם כולו. כולם בעסק – אין כאן “אזרחים חפים מפשע”. אם בנוסף לכך עוד משתמשת הממשלה הנבחרת בתשתית האזרחית, אז וודאי שכל האחריות לתוצאות מושתת עליה ולא על העם המתגונן. זהו הגיון פשוט ביותר. אבל אצלנו זה עובד בדיוק הפוך. האוייב נהנה מכל העולמות. מצד אחד יש לו טריטוריה, ושלטון שנבחר בבחירות דמוקרטיות, וסיוע כלכלי והכרה בין לאומית, ומצד שני אין לו שום אחריות. עוצמה של מלכות ואחריות של פרחח. אתה מפגיז את היהודים מתוך הטריטוריה הריבונית שלך, ואילו הם מגבילים עצמם לפעולות שיטור נגד היורים בלבד – כאילו היית כנופיית מבריחי סמים ממקסיקו לטקסס.

האם ניתן לנצח בצורה שכזו? כמובן שלא. וזו בדיוק הסיבה ליצירת המצב המטורף הזה שאין לו אח ורע בעולם כולו.
לישראל “אסור” לנצח את החמאס. כי ניצחון על ערביי יש”ע, כמו גם טיפול אמיתי בלאומנות הערבית מבית, מותירים אותנו לבד עם זהותנו היהודית. הישראלי צריך את הערבי כדי לשכוח שהוא יהודי. אם הוא ינצח אותו הוא יישאר עם עצמו. ניצחון – משמעו חזרה לארץ ישראל התנ”כית – כמו שמשון הגיבור, מעזה עד חברון, עידוד הגירת הערבים משם, החלת הריבונות ובניה יהודית מסיווית. ההיסטוריה הקצרה של ישראל מוכיחה ששום דבר שהוא פחות מזה – אינו ניצחון. לכן הניצחון האמיתי היחיד שהיה לנו, היה זה של 48. במלחמה ההיא מימשנו את ארבעת העקרונות הללו – כיבוש, הגירה, ריבונות והתיישבות. בעקבות הניצחון ההוא החל תהליך אמיתי של שלום. נראה היה שזה הולך להסתיים כמו כל מלחמה שבה צד אחד מנצח את הצד השני ובסוף לוחצים ידיים. אך לא כך היה. לקח זמן מה לערבים להבין שהיהודים לא הקימו מדינה יהודית עצמאית, אלא מדינה ישראלית המבקשת מהם לגיטימציה לאתוס הנורמליות שלה. אם זה כך, אם אני – הערבי – מחזיק בידי את הקלף למימוש הזהות שהיהודי מנסה לאמץ, אז יש לי ביטוח נגד כל תוקפנות שלי. וכך הגענו למצב שמעזה יורים עלינו בלי יכולת תגובה, וח”כ ערבי ישראלי מכוון קטיושות לחיפה וצוחק עם הפנסיה הממלכתית השמנה שלו כל הדרך מהחקירה בישראל עד לארמון הזמני ברבת עמון.

אז מה נעשה? נמשיך להרים דגלים לבנים כל הדרך מעזה לתל אביב?
הרי התודעה הישראלית אינה ערוכה יותר לפתרון על פי עקרונות מלחמת השחרור. עשרות שנים של שטיפת מוח עיקרו את המושג ניצחון מהשפה העברית. מילים כמו ארץ ישראל או העם היהודי – הן כמעט מילים גסות, האם נגזר עלינו חיסול איטי מול אוייב עלוב שכזה? זו בדיוק הסכנה המאיימת עלינו. הסכנה אינה היכולת הצבאית של איראן ומדינות ערב, הסכנה היא שכלל לא יהיה לאוייב צורך להשתמש ביכולת הזו. הם הרי למדו את נקודת התורפה של הישראלים החדשים והם גורמים להם להתפורר מולם ללא קרב. אם לא נשנה כוון ונעמיד בראשנו מנהיגות בעלת אוריינטאציה יהודית, מנהיגות שאינה שואבת את הלגיטימציה שלה מבחוץ אלא מבפנים, אם לא נעשה זאת – נהפוך כולנו, במקרה הטוב, לגלעד שליט.

שתף את הפוסט:
הפוסט הקודם

השאר תגובה