לא רק מגדלי התאומים קרסו ב-11 בספטמבר
ח׳ באלול ה׳תשע״ו (ספטמבר 11, 2016)
לא רק מגדלי התאומים קרסו ב-11 בספטמבר – קרסה קונספציה.
כל רעיון מדינת הלאום המודרנית, זו העורפת את ראשו של המלך, דוחקת את האל אל בין כתלי הכנסיה וממליכה את האדם והחברה תחתיו – קרס כמגדל קלפים לקול קריאת אללא הוא אכבר – שם בקוקפיט – רגע לפני החבטה שטילטלה את העולם.
נשיא המעצמה האחת והיחידה, נושאת אידיאולוגית החירות והשגשוג, שניצחה את הטוטליטריזם, הקומוניזם, הפשיזם, צלחה את המאה העשרים הסוערת ונותרה לבדה מול קריסת כל מתחרותיה – לא ידע כיצד להגיב.
למכה שחטף לא היתה כתובת החזר בצורת מדינת לאום.
תקפה אותו תרבות, תקפה אותו דת, תקף אותו עם – אבל לא תקפה אותו טריטוריה, לא תקפה אותו מדינה.
בלית ברירה שיכנע ג’ורג בוש את עמו שהמדינה העיראקית היא האויב, כבש אותה, תלה את צדאם חוסיין – וכמובן הפסיד.
“If you can’t beat them, join them”
אמרו האמריקנים – ובחרו בנשיא בשם חוסיין שקעקע במרץ את שנותר מן הערכים שבנו את מדינת החירות.
שוב מואס הציבור האמריקני ובורח אל הקוטב הנגדי – אל נשיא וולגרי שאילולי מורשת אובמה, לא היה צולח את הפריימריס בעיירה הנידחת ביותר.
אבל אמריקה כבר לא תהיה great again, טראמפ (כמו בוש ורוב הפוליטיקאים) לא באמת מבין את הבעיה, אין לו באמת את הכלים להתמודד איתה וספק אם עוד בכלל ניתן.
מאז קריסת התאומים הולכת וקורסת מדינת הלאום המודרנית.
הערכים שבנו אותה אינם מסוגלים להתמודד מול אתגר האיסלם.
ראשונות קרסו מדינות המזה”ת שמעולם לא היו באמת מדינות והאומה הערבית הגדולה חוזרת במהירות לתצורתה השבטית הטבעית – קודם לסייקס פיקו.
אבל זה לא נעצר שם. מדינות הלאום של אירופה המערבית אינן מסוגלות לעמוד נוכח האופנסיווה המוסלמית, הן שינו את פניהן ללא הכר וגורלן לוט בערפל.
היהדות היא הזהות היחידה המשלבת באופן אינהרנטי – לאום ודת.
הלאום שלנו הוא יהודי – וכך גם הדת. אפשר להיות ערבי ישראלי. אי אפשר להיות ערבי יהודי.
“ביהדות – לא האל במרכז ולא האדם במרכז אלא הדיאלוג שביניהם” (הרב אורי שרקי).
השילוב הייחודי הזה נותן למדינה היהודית (ולה בלבד) את הבסיס להתמודדות כמדינה מודרנית, נוכח האתגר – שציוויליזציה שלמה מיטלטלת קורסת בפניו לנגד עיננו.
