לקראת גל עליה גדול מן המערב - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד | 28/03/2024
חברה ומדינה יהדות ותרבות מאמרים ופוסטים מהעבר

לקראת גל עליה גדול מן המערב

כ״ב בניסן ה׳תש״פ (אפריל 16, 2020)

לקראת גל עליה גדול מן המערב

בזמן האחרון, אני מנסה לצלצל בפעמונים בישראל לקראת גל עליה גדול מן המערב.
שימו לב למכתב הבלתי יאמן הזה!
אילולי שמעתי באופן אישי וידויים שכאלה מיהודים בארה”ב, הייתי מתקשה להאמין שמכתב הוידוי הזה, שכתב רב אמריקני לקהילתו, הוא מכתב אמיתי.
(פורסם במקור – באנגלית- על ידי הרב נחמן כהנא המצוי בקשר עם חברים בקהילה האמורה)
“קהילה יקרה,
בשבועות האחרונים חיינו השתנו באופן דרמטי. השגרה שלנו הופרעה. אנו מבולבלים, מפוחדים ולא בטוחים מה יהיה מיום אחד למשנהו כמו שלא היה מעולם בחיינו. תקופה זו הייתה תקופה של הרהור וחשבון נפש עבור כולנו, והגעתי להבנה כואבת וברצוני לשתף אתכם.
הטעיתי אתכם.
לא עשיתי זאת בכוונה. אפילו לא עשיתי זאת במודע. אבל עמוק בפנים, חלק קטן ממני תמיד ידע שאני מטעה אתכם, והיום עלי להתנקות.
הרשו לי להסביר.
פיתחתי אהבה לתורה בשנות לימודיי בישיבה ורציתי להמשיך ללמוד באותה רמה לאורך חיי. מבחינתי, להיות רב היתה הדרך היחידה להגשים את שאיפתי. הקהילה שלנו מלאה באנשי מקצוע ואנשי עסקים המשרתים את הקהילה בדרכים רבות. יש להם גם אהבה גדולה לתורה; הם לומדים בשיעורים, הם מפנים זמן ללימוד תורה בכל הזדמנות אפשרית, הם מחפשים הדרכה כשעולות שאלות, והם מנהלים את בתיהם ברוח התורה. יש לי הערכה גדולה כלפיהם. אבל הייתי צריך יותר, הייתי צריך להיות מוקף בתורה בכל עת …
למדתי בחריצות, כתבתי קורות חיים ועשיתי כל מה שיכולתי כדי ליצור קשרים במקומות הנכונים. קיבלתי תפקידים שאפשרו לי להכניס את כף רגלי למפתן הדלת של מוסדות גדולים. בסופו של דבר קיבלתי הזדמנות לתפקיד במשרה מלאה בבית כנסת קטן ונשארתי שם שנתיים כדי לפתח את כישוריי ולעשות לעצמי שם.
כשנפתחה הזדמנות טובה יותר קפצתי עליה. דבר אחד הוביל לדבר אחר, עד שהפכתי לרב הבכיר של הקהילה המופלאה שלנו, תפקיד ממנו נהניתי יותר מחמש עשרה שנה, שהם כמו נצח במקצוע הזה.
עכשיו אני מבין שדרך הקריירה שלי כרב הייתה רק מעט שונה מזו של כל איש מקצוע אחר. הייתי רק מעט שונה מהרופא, עורך הדין או איש העסקים שתמיד חשתי בסתר שהיו פחות ממני מבחינה רוחנית.
בכל שלב בדרך פשוט ניסיתי לטפס על גרסת הסולם התאגידי שלי, וכשהגעתי לשיא רציתי רק לשמור על עמדתי.
תמיד חיפשתי את מי שיכול לחזק את הקריירה שלי, והתחנפתי להם בלי בושה. מיד הייתי מזהה את מי שמשך בחוטים בבית הכנסת ובקהילה, ודאגתי להישאר בצד הטוב שלהם. כשהם התנהגו בהתנהגויות לא ראויות, הסתכלתי לכיוון השני. את הכל תירצתי לעצמי. זו הייתה הדרך היחידה להיות רב ולהישאר רב, אמרתי לעצמי.
זו הייתה הדרך היחידה להשפיע על הקהילה בטווח הארוך, כך אמרתי לעצמי. כי הרי אם לא הייתי עושה זאת, הייתי מחוץ לעבודה ומישהו אחר היה עושה את זה;
עדיף לי מהאדם הבא, אמרתי לעצמי …
אני לא יכול להאשים את עצמי שעשיתי את הפשרות הקשות. אבל אני מאשים את עצמי, שבעצם זה הפסיק להיות קשה…
איבדתי את הדרך. יותר היה חשוב לי להפוך לרב, מאשר לחיות באחריות הגדולה של מנהיג רוחני, מורה אמיתי לתורה.
איבדתי את הראייה של האידיאלים של ילדותי, של המשימה שהייתי אמור להיות בה, והפכתי לסתם עוד איש מקצוע עם תואר ומשרד.
השבועות האחרונים עזרו לי להבין את מה שתמיד ידעתי עמוק בפנים. נמנעתי מלהטיף לכם מוסר קשוח כי פחדתי לסכן את העבודה שלי. הרפיתי את ידי הצעירים מלעלות לארץ כי חששתי שהקהילה שלנו תתבגר ותמות. הרפיתי את ידי האנשים המבוגרים לעלות לארץ כי לא רציתי לאבד את כספם ואת יציבותם. הרפיתי את ידיי מהמחשבה לעלות לארץ, כי בישראל לא אוכל להמשיך ולשרת כרב קהילה.
שיקרתי לעצמי, והטעיתי אתכם. אני כבר לא יכול לחיות עם השקר הזה. אני מצטער. ממעמקי לבי ונפשי אני מבקש סליחתכם.
אולי קל לי יותר להבין זאת עכשיו מכיוון שבתי הכנסת, הישיבות והארגונים שלנו סגורים.
איננו יודעים מתי או אם יוכלו להיפתח מחדש.
תלאות כלכליות עלולות לגרום לכך שרבים מהם לא יוכלו לשרוד אפילו בתרחיש הטוב ביותר. חלומות הטיפוס על סולם הקריירה הרבנית פחות רלוונטיים מאי פעם, שכן הדוכן היחיד בימינו הוא וירטואלי.
שיהיה. התשובה שלי אולי לא מושלמת, אבל אני חייב לחזור בתשובה.
אני מעודד את כולנו לעלות לארץ. די עם התירוצים. די עם השיקולים האישיים. די עם הטענות המוטות. אנו יודעים עמוק בפנים שהשם רוצה שנחזור הביתה, כולנו. עלינו לעשות כל מה שניתן, הן באופן פרטני והן כקהילה, בכדי שזה יקרה ללא עיכוב נוסף.
השירות האחרון שאעשה כרב בכיר יהיה לשמש כמנהיג רוחני אמיתי ולהקל על חזרתנו לארץ, החל בי ובבני משפחתי, וכל מי שמוכן להצטרף אלינו. אני מוכן להקריב את עמדתי היוקרתית ואת משכורתי הטובה כדי להסתפק במעמד אזרח רגיל בישראל, אם זה מה שצריך.
אני מוכן להקריב את השאיפה המנופחת שלי לשרת את עם ישראל כדי לחזור הביתה ולהביא איתי אחרים. אכן לא יכול להיות שירות גדול יותר מזה.
ברגע שאני אהיה שם, אמצא דרך אחרת לשרת את העם היהודי, במידת הצורך.
משפחתי כבר החלה להתכונן לעלייה ואני מעודד את כולכם לעשות זאת באופן מיידי. בואו נתאחד בירושלים בשמחה, ונצעד קדימה באומץ אל עבר הלא נודע, לעבר עתיד נפלא ומפואר.”
אתם מבינים,
עוד אנחנו מתעסקים בעצמנו, ועל דלתנו הולך ומתדפק גל עליה שאיש לא האמין כי יקרה.
עלינו לעודד את המגמה הזו שם ולהתארגן לקראתה היטב כאן.
משבר הקורונה מייצר הזדמנות נפלאה להתקדמות ולהתחדשות –
בואו נמצא אותה.

שתף את הפוסט:

השאר תגובה