מדינת ישראל – חלצי שד - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד | 28/03/2024
חברה ומדינה חירות וזכויות אדם יהדות ותרבות מאמרים ופוסטים מהעבר

מדינת ישראל – חלצי שד

ז׳ באייר ה׳תשע״ה (אפריל 26, 2015)

מדינת ישראל – חלצי שד

מדינת ישראל – חלצי שד!
“ברחנו עם הילדים אך המדינה לא עוזרת” – מסבירים שני גברים שברחו עם ילדי הפונדקאות החדשים שלהם, מן המלון הקורס בנפאל –
“אין לנו חיתולים, אין מטרנות ועוד מעט לילה ומתחיל לרדת גשם…”
אני מתפלל לשלומם ולשלום הילדים.
זו באמת שאלה, מהם גבולות האחריות של המדינה כלפי אזרחיה שמעבר לגבול וכלפי הילדים, שאפילו להגדרה הזו אינם עונים.
אבל ישראל היא מדינה יהודית והיהודים כידוע ‘רחמנים בני רחמנים’ הם ואל לנו לעסוק בזוטות שכאלו כשאחינו בסכנה. טוב עשה שר הפנים כשהורה לסייע, את החשבונות (אם בכלל) נעשה אח”כ.
השאלה שמטרידה אותי היא לא שאלת הסיוע. השאלה שמטרידה אותי יסודית הרבה יותר.
אבל קודם שאכנס אליה אני צריך להניח שתי תשתיות.
פוליטית ואנושית.
פוליטית, זו שטות גמורה מצידי להכניס ראשי בסוגיה הזו.
יש שני נושאים שכל פוליטיקאי מתחיל יודע, או שהוא תומך בהם תמיכה נלהבת, או שהוא בורח מהם כמו מאש, “מתאדה”, נעלם מהסביבה – ושאם לא כן הרי הוא בחזקת מתאבד מוחלט (אא”כ הוא מייצג ציבור מאוד קטן ומאופיין).
פמניזם והומוסקסואליות.
משטרת המחשבות הנוהגת במקומותינו בתחומים אלה, שמה בכיס הקטן את אורוול ואת סולז’ניצין יחדיו.
אז למה אני עושה את זה לעזאזל… הם הרי יחסלו אותי… יציגו אותי כפרימיטיבי חשוך גזען פונדמנטליסט דע”שניק ידוע ועוד ועוד. הם יפשיטו אותי מכל פיסת לגיטימיות שרכשתי בציפורניים, כל האוזניים יאטמו, יפסיקו לראיין אותך תיהפך לאוויר – אפילו זה לא…לאוויר יש לגטימיות, אתה אסור בנשימה…
עד כאן התשתית הראשונה.
התשתית השניה היא חברי ההומוסקסואלים – כן יש לי לא מעט כאלה. חלקם אף חברים בפעילות הפוליטית שלי. איך אני כותב את הדברים בלי לפגוע בהם. איך מפרידים בין החברות, האהדה, ההבנה, הרצון לסייע – לבין תפיסת עולם שלא מוכנה להיכנע למה שנתפס בעיניה כטעות קשה ומרה שמדרדרת את החברה שלנו אל עברי פי פחת.
אקדים ואומר שאני משוחד. אינני מתיימר להיות אובייקטיבי (כאילו שיש דבר כזה…) אני אדם מאמין. אני מאמין בא-לוהי ישראל ובערכים הגלומים בתורתו. כל שאני מצפה הוא לאותה מידה של כנות מצד החולקים עלי. איש מעברו השני של המתרס אינו “אובייקטיבי” יותר ממני. הרצון הטבעי והמובן להורות, וודאי שמשפיע על שיקול הדעת.
התורה הליברלית (כביכול) השולטת כיום בכיפה ומשנה במחי יד את כל יסודות התרבות האנושית – יש לה את כל היסודות והמאפיינים הקשוחים ביותר של דת וגם היא אינה אלא עניין של אמונה – ומאוד לא רציונלית.
כלומר אין כאן אמונה מול רציונליזם ואוביקטיויזם אלא אמונה מצד אחד מול אמונה (ואינטרסים) מצד שני.
אז למה אני בכלל נכנס לזה?
כי אני באמת חושב שאנחנו בתוך תהליך הרסני שיש בו כמה וכמה מעגלים של עוול – כלפי החברה, כלפי המדינה, כלפי המוסר, כלפי הזהות היהודית – ציוויליזציות שלמות קורסות כיום מול עיננו, אנחנו חברה צעירה ורגישה, מוטב לנו שניזהר עם המשחקים הללו באבני היסוד.
אבל קודם כל ולפני הכל, מדובר בעוול נורא כלפי הילדים המסכנים שנידונים להיות יתומים מאם מיום היוולדם. יש כבר ניסיון מצטבר עם העניין הזה. אחוז הילדים הללו שנזקקים לבסוף לשרותי הרווחה – גדול בהרבה מהמקובל בכלל האוכלוסיה, אבל למי אכפת – ערך המימוש העצמי גובר היום בקלות על טובת הילד * **.
אני לא רוצה לעסוק בזה, אלא שיש לי מן תכונה מטופשת שכזו, שכשאני נורא לא רוצה, אני שואל את עצמי למה? ואז אני מבין שאני פשוט פוחד, ואז אני מבין שאם הצליחו להפחיד אותי אז זה כנראה נורא חשוב.
ברור לי שאת ההומואים לא אשכנע. אני מקווה שלפחות ישתכנעו שאני לא שונא אותם – באמת שלא…
ברור לי שאת הרוב המסורתי, או הפשוט נורמטיבי – אין לי צורך לשכנע.
אבל יש מעגלים גדולים שפשוט נולדים אל תוך המציאות הזו, אין להם זמן לחשוב על זה, הם לא מתורגלים בעיבוד עצמאי וביקורתי של המסר העולה ממסכי האח הגדול – ואם המדינה נותנת לזה יד – אז כנראה שלהשמיד עוברים (מהריונות לא רצויים) במקום לאמצם – מחד, ולשכור תמורת תשלום את גופן של נשות העולם השלישי – מאידך, והכל תוך שלילת זכותם הטבעית של הילדים – לאמא…
זה איכשהו בסדר…
זה כנראה מתקדם…
נאור…
משהו פה קצת לא מסתדר לי… אבל אולי באמת אצלי הבעיה והמלך אכן לבוש בבגדים יפים וחדשים…
ואם כל היפים והיפות שמופקדים על תכניות האירוח
וכל הבלונד האשכנזי הנאור ששופע מתכניות האקטואליה –
שוטרי התנועה של התודעה
מתייחסים אל העניין כאל שיא הקדמה המוסרית – אולי מוטב שגם אני אצטרף למקהלת המריעים לבגדי המלך החדשים הללו, הרי מספיק מבט אחד עקום שיישלח אלי ממשטרת המחשבות הזו וכבר אמצא עצמי בציד מכשפות –
מהצד של המכשפה כמובן…
בשביל האנשים האלו אני כותב
This is for all the lonely people / Thinking that life has passed them by / Don’t give up (להקת ‘אמריקה’)
האנשים הבודדים. שאין להם קהילות תומכות. שכללי המותר והאסור לחשוב מוכתבים להם ממסך הטלוויזיה אחרי יום עבודה מתיש – וב ‘אימש’ך’ למי יש כח עכשיו להתווכח… יאללא נעבור לפרסומות.
זה הרבה יותר חזק מה נ.ק.וו.ד – הדבר הזה
כי אתה חושב שאתה בן חורין.
אתה הרי יכול לכבות את הטלויזיה מתי שתרצה…
אל תוותרו לקול הפנימי שלכם.
למה הוא לא הניק את התינוקות?
מה?
אם לא היה לו מטרנה – למה הוא לא הניק אותם?
אתה ‘מסתלבט’ על מישהו?
לא! ממש ממש לא, אבל אנחנו בעידן של היפוך היוצרות. האמיתות הפשוטות ביותר של אתמול מתערערות ואח”כ מתהפכות. האמת היא שקר השקר הוא אמת מלחמה היא שלום שלום הוא מלחמה – אורוול במיטבו.
אז בעידן שכזה אין ברירה וצריך לחזור אל הבסיס.
למה זוג הגברים שהביא ילדים לעולם בהליך פונדקאות בנפאל ונותק פתאום מאספקת המטרנה – למה הוא לא הניק אותם?
כי אין להם שדיים.
כלומר פתאום, כשהתקלפה באחת כל קליפת הנאורות והקדמה, כשהאדמה הרועדת הותירה אותך ואת ילדך איתה לבד – בלי מתווכים.
פתאום מתברר שבעצם לגבר אין שדיים – הוא לא יכול להזין תינוק בן יומו.
אפשר כמובן להסיק שחובה על כל מי שאינו מסוגל להניק, להסתובב 24 שעות ביממה עם מטרנה ‘ספיר’ בכליו. כי הרי לך תדע מתי תתפוס אותך רעידת אדמה.
זו המסקנה הטבעית והמתבקשת (וטכנית גם נכונה) –
של כל בנות היענה…
אבל אולי יש מסקנה עמוקה יותר, אולי – רק אולי… (אתם יודעים, הטלת ספק היא יסוד הקדמה…) אולי לא רק את הצורך הפיסי מסוגלת רק האם לספק, אולי יש מקבילה רוחנית לרחם? לשדיים?אולי יש גם יסוד נפשי – חלב רוחני שכזה – שהיא ורק היא מסוגלת לתת?
ואולי, רק אולי…לפתות אשה מן העולם השלישי ללדת ילד שלעולם לא תראה – זו אכזריות נוראה? מה חשבתם שאמהות זה עניין של ON-OFF
ובכלל, אולי יש בנו משהו, שהוא מעבר למה שאנו מסוגלים לראות ולחוש.
נשמה כזה…
תמיד הגעיל אותי וצרם לי המושג הזה “לעשות ילדים”. כאילו שילדים עשויים מפלסטלינה ואנו עושים אותם. קלות הדעת שבה אנו מפסיקים את התפתחות החיים מחד, ויוצרים אותם בצורה מעוותת מאידך –
עושים ילדים, עושים לא ילדים …
האם לא מתבקשת קצת צניעות נוכח תעלומת החיים המופלאה הזו.
אנחנו פתאום אדוני העולם !
אלוהים קטן עלינו !
אנחנו מחליטים פתאום שאנחנו יותר חכמים ממנו או מהאבולוציה או ממה שלא יצר את כל הפלא הזה שלעולם לא נבין
אנחנו מחליטים שילד לא צריך אמא –
יש מטרנה…
“המדינה לא עוזרת” – זועק הגבר מנפאל הרחוקה.
התחרפנתם לגמרי?
מה אתה רוצה שהמדינה תחלוץ שד ותניק את ילדך?
העולל האומלל צריך אמא!
לא אמא רוסיה
אמא!
רוץ מהר ומצא אותה!
———————————————————————
* לגבי נתוני שרותי הרווחה זכרוני הטעה אותי – מדובר בילדים לחד הוריים לא לחד מיניים . על חד מיניים כנראה שאין עוד נתונים, אם כי ברור לי שהתוצאות תהינה דומות ומבחינות מסוימות אף גרועות יותר.
בכל מקרה מדובר בנספח לא מהותי לפואנטה המרכזית במאמר.
** לא הבאתי במאמר ‘מחקרים’ לאישוש טענותי. תוצאותיהם של אלה תלויות בעיקר בשאלה מי מימן אותם. אבל היות ורבים מנסים לתקוף את המאמר עם “מחקרים” שכאלה – אז הנה אחד שנראה רציני ומהימן לפחות באותה מידה (פורסם כמאמר ע”י מרק רגנרוס באתר ‘מידה’):
“בפברואר האחרון פורסם מחקר חדש בגיליון כתב העת הבריטי לחינוך, חברה ומדעי ההתנהגות, המסתמן כמחקר המקיף ביותר שנערך עד כה בנושא מצבם הרגשי של ילדים הגדלים במשקי בית חד-מיניים. המחקר ניתח את מצבם של 512 ילדים להורים מאותו מין, אשר נבחרו מתוך סקר הבריאות הלאומי בארה”ב (National Health Interview Survey) הכולל למעלה מ-207,000 ילדים בחמש עשרה השנים האחרונות.
על-פי הממצאים, בשמונה מתוך שנים-עשר מדדים פסיכומטריים התברר כי הסיכון שילדים להורים חד-מיניים יסבלו מבעיות רגשיות, בעיות התפתחות, או יזדקקו לשירותי בריאות הנפש הוא כמעט כפול מאשר אצל זוג הורים רגיל (גבר ואישה). לפי ההערכה, שיעור הילדים עם בעיות רגשיות חמורות במשקי בית חד-מיניים עומד על 17 אחוזים, לעומת 7 אחוזים במשקי בית של הורים הטרוסקסואליים, אחרי התאמות בגין הבדלי גיל, גזע, מגדר, השכלת ההורים והכנסתם. השיעורים של הפרעות קשב והיפראקטיביות היו גם הם גבוהים יותר – 15.5% לעומת 7.1%, וכך גם לגבי לקויות למידה: 14.1% לעומת 8%.
http://www.cbs.gov.il/reader/newhodaot/hodaa_template.html?hodaa=201123261

שתף את הפוסט:

השאר תגובה