מכתב מפעיל על נושאים שונים ותגובתו של משה - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד | 29/03/2024
אקטואליה ופוליטיקה חברה ומדינה יהדות ותרבות מאמרים ופוסטים מהעבר ריבונות ומדיניות חוץ

מכתב מפעיל על נושאים שונים ותגובתו של משה

כ״ד בניסן ה׳תשע״ה (אפריל 13, 2015)

מכתב מפעיל על נושאים שונים ותגובתו של משה

שלום משה,
אני לא יודע אם תזכור,
אבל לפני כשנה ומשהו נפגשת עם קבוצת אנשים שעבדו בקיבוץ יהל (בערבה) בבית של …
היה לי מרתק מאוד לשמוע אותך, במיוחד כמי שהגדיר את עצמו ״שמאלני״ , פעיל מרצ, יוצא גרעין של השומר הצעיר. אני חושב שמה שהכי תפס אותי היה תפיסת החירות שלך והפתרון שלך לכיבוש.
אני די מעורער עד היום מאז השיחה ההיא, ובדרך גם היכרתי טיפוסים נורא מעניינים שהמשיכו לערער את תפיסותיי המקובעות (אפילו פעיל הומו בארון אורתודוקס במנהיגות יהודית- כן כן. הומו אורתודוקס) אשר מעריץ אותך על כלות נפש.
ובעצם רציתי לשאול אותך כמה שאלות, שאולי תוכל לענות לי עליהן…
1. אתה מדבר הרבה על שהמדינה צריכה להפריט הרבה מערכות- ביניהן התחבורה הציבורית למשל- בטענה ההגיונית: ״למה שאני אחלל את השבת? בשם אלו שרוצים לנסוע בשבת״. והרי הפתרון שאתה מציע הוא שהמדינה צריכה להפריט את התחב״צ, ואם תתגבש קהילה לאחר מכן שתממן אוטובוסים לעצמה בשבת, מה רע. על אותו קו אני רוצה לשאול אותך…
א. מדוע המדינה צריכה להגדיר מהי זוגיות תקנית? כלומר- גבר ואישה. אי אפשר להקביל את זה לאוטובוסים בשבת? המדינה לא צריכה להחליט מי נחשב זוג, כי אם אני אתחתן עם גבר בחסות המדינה זה יחלל את אמונתך.. ולמעשה שכל אחד יתחתן עם מי או מה שבא לו על פי מצפונו בקהילה שלו?
ב. בהמשך לשאלה הראשונה… מדוע המדינה צריכה להגדיר את עצמה יהודית? מדוע שלא איש איש יגדיר את עצמו, ותפקידה של המדינה תהיה פשוט להגן על האזרחים מפני אפליה/טרור.
2. אתה מדבר על להפסיק את המצב של הכיבוש. כלומר השליטה על האזרחים הערבים בעיו״ש, ובעצם להעניק להם אוטונומיה נפרדת ללא אזרחות.
א. האם זה כולל לשלול את האזרחות של ערביי ישראל?
ב. מדוע בעצם לא לשלול את אזרחותם של כל אלו שאינם מגדירים עצמם יהודים מבחינה תרבותית כגון אתאיסטים, חילונים וכו׳, הרי זה באותו קו מחשבה… לא כך? כלומר מה יבדיל בין אלו לבין אלו שמגדירים עצמם פלסטינים ומהווים איום על מדינת ישראל כמדינה יהודית?
3. איפה כן בעינך המקום שהמדינה צריכה להתערב במערכות… כלומר להלאים. חינוך? בריאות? וכדומה.
4.
א. האם יש בעינך בעיה מוסרית (ואיזו?) עם השליטה על הערבים אשר מכנים עצמם פלסטינים?
ב. בהמשך לשאלה הקודמת, אתה מרבה לדבר על כך שהבעיה היא של המוסלמים עם זה שיש יהודים כאן ולא הכיבוש, כלומר עצם השליטה בערבים זה רק תוצאה של התוקפנות הערבית- מאורעות תרפ״ט אשר קדמו למדינת ישראל לדוגמה. אני מסכים 90 אחוז עם המשפט… אתה לא חושב שהמציאות הנוכחית מטשטשת את הסיבות הדתיות לסכסוך ובאמת נהיית קשורה לרקע המציאות הבלתי נסבלת שהילדים הערבים בעיו״ש גדלים בה שהם נתונים תחת מגבלות, רואים את הורים נעצרים. כלומר מבעיה דתית, נהית כאן בעיה באמת על בסיס נכבש וכובש?
ג. כמו שיש בישראל אנשים אשר מגדירים עצמם שמאלנים, חילונים וציוניים אשר לא רואים חשיבות רבה לארץ ישראל השלמה. אתה לא חושב שיכול להיות שגם בחברה הערבית לצידנו יש החפצים בפתרון הזה באמת ובתמים?
תודה רבה,
שיהיה חג שמח, לך ולמשפחתך.
אני מקווה שהמפלגה שלך תצליח לצבור תאוצה, כי נכון להיום רק אתה בעיניי קורא תיגר על ״הפתרון״ של השמאל ועד הליכוד לבעיות במזרח התיכון (מסירת שטחים תמורת ״שלום״). אני רואה איך לאט לאט השיח יהפוך להיות- מדינה יהודית ריבונית בישראל השלמה או מדינת כל אזרחיה. בעיניי אלו בשורות טובות דווקא, לאט לאט אנו מגלים את הערכים האמיתיים שלנו.

ב”ה כ”ג ניסן תשע”ה
12.4.2015
שלום …
ראשית תודה על מכתבך ועל הסימפטיה האופפת אותו. מפאת קוצר הזמן אני עונה בדר”כ בקיצור למכתבים שכאלה. אבל מיד כשקראתי את מכתבך, חשתי שאתה נוגע בשאלת יסוד והחלטתי לפנות זמן לתשובה יסודית. אני מקווה שתאשר לי לפרסם בעילום שם את מכתבך ותשובתי בכדי לתת מענה למעגלים רחבים יותר.
הציר המרכזי סביבו סובבות שאלותיך הוא היחס הראוי שבין המדינה לאזרח – בכלל, והמדינה היהודית ואזרחיה – בפרט.
חדשות לבקרים פונים אלי ושואלים אותי מה הם מקורות ההשראה שלי. דתיים שואלים מי הרב שלי, חילוניים מי הפילוסוף שלי ולא מעט החליטו (על דעת עצמם) שאני בעצם ‘ליברטאן’ ישראל.
ובכן כפי שאין לי רב אחד (מחוץ לענייני הלכה) ואין לי פילוסוף אחד, כך גם אין זרם אחד שאליו אני משויך.
כמו הליברטנים, גם אני חושב שתפקיד המדינה – להוציא ביטחון, משפט ותשתיות הכרחיות – הוא בעיקר לא להפריע. אבל אין זה אומר שהמדינה היא חברת שמירה. מדינה אינה התארגנות טכנית בלבד. ישנה מהות שאותה היא מייצגת מהות לאומית ומהות ערכית. עם – כלומר ציבור שהתפתח מעבר לרמה האישית, המשפחתית והשבטית לכדי קומה לאומית – נושא עמו ערכים מסוימים. תפקידה של מדינת הלאום, מלבד הגנה על בטחון הפרט, הוא הגנה, פיתוח והפצה של אותם ערכים.
זה לא שהאומה מתקיימת, ורק כ by product מייצרת ערכים. זה בדיוק להיפך! הערכים הם שבונים ומקיימים את האומה. (זה הויכוח הגדול שלי עם נתניהו. הוא מדבר כל הזמן על הקיום ומשתמש ביעוד לצרכים פוליטיים – ע”ע חוק הלאום – ואילו אני מתעקש על הייעוד מתוך הבנה שבלעדיו אין קיום לאורך זמן).
בימינו מדינות הלאום הולכות ומתפרקות. זה קורה בשל אחת מהשתים. או שמדובר (בעיקר במזה”ת ובאפריקה) בשבטים שמעולם לא התפתחו באמת לרמת התרבות הלאומית הנדרשת, ולכן מבנה מדינת הלאום המודרנית (שבדר”כ נכפה עליהם על ידי המערב אחרי מלחמת העולם הראשונה) מעולם לא התאים להם,
או – שמדובר בעמים בעלי תרבות ומסורת לאומית מפותחת מאוד (בעיקר באירופה) שנתקפו בוירוס קטלני (המופיע תחת שמות מפתים לרוב כמו ‘רב תרבותיות’) שמפורר את אותו דבק תרבותי שאיפשר (לפני כמאתים שנה לכל היותר) לאחר דורות של התפתחות תרבותית, את התפתחותה של מדינת הלאום המודרנית.
זוכר את המראה המהפנט של מגדלי התאומים הקורסים אל תוך עצמם? זה מה שאנו צופים בו כרגע באירופה. ציוויליזציה בת 2000 שנה הקורסת אל תוך עצמה.
אגב – כשהחלו ההפגנות בכיכר תחריר נגד הנשיא מובראק, יצאו רבים במחולות לקראת האביב הערבי (האביב של ‘פראג’ המזרח תיכונית). כמו בחגיגות השלום של אוסלו, גם במקרה הזה התברר עד כמה קצרי ראות הם פרשני מהדורות החדשות ושלל האינטלקטואלים שנדחקו אל תוכניות האקטואליה.
ככול הנראה תפיסת העולם האמונית נותנת כלים טובים יותר להבנת המציאות.
כתבתי אז שקורה כאן תהליך הפוך, שאין להמון בכיכר את היסודות התרבותיים לבניית קומה לאומית גבוה יותר, שהמהפכה מבטאת שחרור מהסדר המערבי הכפוי, אל הכאוס שסופו שיבה אל מצב הצבירה השבטי הערבי הטבעי.
מה שהתחולל מאז במזה”ת תאם בדיוק את ההערכה הזו ועל כן אני חש בטוח למדי, שגם באירופה, הערכתי בסופו של דבר תתממש בצורה זו או אחרת.
במבט ראשון נראה כאילו הציוויליזציה הערבית/מוסלמית כובשת את זו האירופאית/נוצרית, אך למעשה שני המגדלים קורסים יחדיו ואין לי מושג כיצד תיראה המציאות שתופיע מתוך ענן האבק המשותף לשתיהן. מה שאני כן יודע, הוא שישראל היא אולי היחידה , שיש לה כיום את הפוטנציאל התרבותי, לעמוד בטלטלה הזו. מה שמרמז על הפוטנציאל הזה יותר מכל – הוא הפלא הדמוגרפי. האישה הישראלית (היהודיה – רק היהודיה) – כולל התל אביבית – היא היחידה בעולם שיולדת כיום יותר מאימה, ובין הבודדות שיש לה מספר ילדים מספיק לשימורה והתפתחותה של ציוויליזציה. בתוך פחות מ 100 שנים מאז ‘אושוויץ’ – עתיד העם היהודי בישראל, להעמיד יותר יוצאי צבא (בני 18) מאשר העם הגרמני… (“ציוויליזציות גוועות” – דוד גולדמן).
מכל מקום – מדינה היא כאמור מכשיר שהוא הרבה מעבר לטכני, תפקידה לשמור ולטפח את ערכי האומה שהקימה אותה וערכים אלה הם ששומרים בסופו של יום את קיומה של המדינה.
אם כך הם פני הדברים בכל מדינה, במדינה היהודית על אחת כמה וכמה. המדינה היהודית, מדינתו של עם הספר ובני הנביאים, היא מדינת הבשורה התרבותית, הערכית והרוחנית – יותר מכל מדינה אחרת. זו הציפייה המודעת והתת מודעת העצומה של האנושות ממנה, זהו מקור עוצמתה ושרידותה הפלאית של האומה הזו אך זהו גם יסוד חולשתה הנוראה של מדינת ישראל. תהליך ההתפוררות הלאומית באין חזון (“באין חזון יפרע עם”) מהיר, חד וכואב אצל היהודים – יותר מכל אומה אחרת.
לכן, תפיסה הרואה במדינה חברת שמירה/ביטוח, היא תפיסה הרחוקה ממני כרחוק מזרח ממערב. אני רואה במדינה – כל מדינה – כלי מחזיק ערכים, ובמדינת ישראל, את הכלי האמור לשמר לטפח ולהוציא לפועל את ערכי העם שנגע בנצח. במדינת ישראל אני אף רואה מימד נוסף, מימד של קדושה. לכן אני אומר (בלב סדוק – אני מודה) את תפילת ‘הלל’ ביום העצמאות.
אני חי מצוין בתוך הדיאלקטיקה הזו של מדינה קדושה – מחד, ושצריך להישמר מפניה – מאידך.
אין פה שום סתירה. להיפך. יש פה הבנה נכונה של חשיבותה וערכה. אך אין ערכים ללא סולם ערכים. הדיבר הראשון הוא אנוכי ה’ – לא אנוכי המדינה. יש זרמים דתיים מסויימים ששכחו זאת. קדושת המדינה התחלפה להם מבלי משים בא-לוהים עצמו עד לכדי אמירה שמדינת ישראל אינה מסוגלת לטעות ולכן כל פקודת עוולה של המדינה, שומה עלינו לקיים. כך, גם פוליטיקאים חילוניים מחד, וגם זרמים דתיים מאידך, הפכו את המדינה לפולחן פגאני, למטרה במקום כלי, הורידו מהפסים את הרכבת שאמורה היתה לגרור אחריה את אותם ערכים נעלים – גם אם קדושה ככל שתהיה, החלה הרכבת הזו לדרוס ולהחריב את הסובב אותה.
עכשיו – כשתפיסתי את המדינה קצת יותר ברורה, אשתדל לענות באופן פרטני לשאלותיך.
• 1 – א. לתפיסתי, אין זה תפקידה של המדינה לחתן או לגרש. התפקיד הזה שמור לקהילה. אנו מזמנים אורחים רבים לחתונה, לא רק כדי להגדיל את השמחה, אלא בעיקר בכדי לקבל מהקהילה שסביבנו את הגושפנקא לסטטוס החדש – התא המשפחתי. מהמדינה אנחנו מקבלים חתיכת נייר – זה הכל. התחתנו והתגרשנו לפני הקמת המדינה ורצוי שהמדינה “תצא לנו מהחיים” גם בעניין הזה. אם יש קהילה שזוגיות חד מינית מתיישבת אצלה מבחינה ערכית עם ערכי המשפחה – ‘סבבה’… אבל עבור רובה הגדול של האנושות בכלל והעם היהודי בפרט, זוגיות כזו אינה עומדת באותו מעמד ערכי של המשפחה הקלאסית. ממש לא.
אינני נכנס כלל לשאלות כגון זכות הילד לאב ואם מול זכות הבוגרים לאושר, גם לא לויכוח על מהות האהבה ואיכות ויכולת ההשקעה בגידול הילדים. אני יוצא מהנחה שזוגות חד מיניים משקיעים את כל מרצם ואהבתם בילדים כזוגות נורמטיוויים לכל דבר. אני סבור שזכויות טכניות (נקודות זיכוי במס וכו’) אינן צריכות להישלל מילדים הגדלים אצל זוג כזה, ועל כבודם וזכויות האדם שלהם – אלחם בקנאות ככל אדם אחר. אך מבחינה ערכית, בתרבות היהודית, זוג חד מיני אינו נתפס כמשפחה ולכן ניסיון לכפות בחוק תפיסה ערכית שכזו – עומד בסתירה מוחלטת לכל סיבת ותשתית קיומה של מדינת ישראל כפי שהסברתי אותה עד כה.
לכן – כשהביאה ח”כ עדי קול (‘יש עתיד’) להצבעה, הצעת חוק שנועדה – כך על פי דברי ההסבר לחוק – לא רק לתקן עוול טכני בנקודות הזיכוי במס (בכך הייתי תומך) אלא להשוות מבחינה ערכית זוג חד מיני למשפחה קלאסית, כלומר כשהחליטה ח”כ לשנות את ערכי היסוד של האומה באמצעות חקיקה, הצבעתי נגד (ובניגוד למשמעת הקואליציונית).
מדובר כאן פשוט בכפיית ערכי המיעוט על הרוב הגדול. אני מתנגד נמרצות לכפיה דתית (וגם לחקיקה דתית) אבל באותה מידה בדיוק אני מתנגד לכפיה חילונית.
החירות שציינת – שהיא ערך יהודי ראשון במעלה בפני עצמו – היא התשתית היחידה שעליה יכולה להתפתח התרבות היהודית ועל מדינת ישראל לשמור עליה מכל משמר.
אגב – ה ‘בית היהודי’ הצביע בעד, אולי פיספסתי משהו…
ב. לגבי השאלה מדוע המדינה צריכה להגדיר עצמה כיהודית – נדמה לי שעניתי די בהרחבה.
2 – לגבי ערביי איו”ש. אינני מדבר כלל על אוטונומיה נפרדת. רמאללא צריכה להיות רמלה (בתור התחלה) ועזה – יפו. ריבונות ישראלית מלאה.תחנת משטרה ודגל ישראל מעל כל בית ספר.
א. אינני מדבר על שלילת אזרחות של ערביי ישראל – אך הם מצידם צריכים להכיר בכך שישראל היא מדינה יהודית ולהיות נאמנים לה ככזו. שאלתי את ח”כ חאמד עמר (הדרוזי) “איך אתה חי עם זה שבן משפחתי יכול לבוא הנה ולקבל אזרחות ישראלית מתי שירצה” וקרוביך אינם יכולים. תשובתו היתה שאין לו כל בעיה עם המצב הזה. הוא מכיר בכך שהוא חי במדינה יהודית. את מה שהפנימו הדרוזים, יצטרכו להפנים גם יתר האזרחים שאינם יהודים.
ב. סביב שולחן ה’סדר’ ישבנו לפני שבוע, כל המשפחה. אני מכיר את הבן החכם, הרשע, התם ואת שאינו יודע לשאול – אינני מכיר בן “פלסטיני”. יש לנו כל מני שכנים, שאנחנו רוצים לחיות עמם בכבוד ובשלום – אבל הם לא חלק מה”סלט” היהודי. לאתיאיסט, ולחילוני, ולכל ה””רשעים”” שלנו יש תפקיד חשוב באיתגור השיח ובפיתוח התרבות הישראלית יהודית. איש מאיתנו אינו מחזיק את כל חלקי הפאזל האדיר הזה בכיסו. לכל אחד מהבנים – כמה חלקים בכיס. צריך את כולם בכדי להרכיב את התמונה. מדינת ישראל היא מדינה יהודית ולכן מדינתם של כל היהודים. טוב עשתה המדינה שנתנה לעזמי בשארה לברוח לאחר שחבר לאוייב. כי בשארה לא באמת בגד. האם גם ח”כ יהודי היה זוכה לפריווילגיה שכזו? ולאן בדיוק היה בורח?
3. “מלך עושה מלחמות ומשפט” (רמב”ם הלכות מלכים). המדינה צריכה לתת ביטחון ותשתיות לאומיות. מעבר לכך צריכה המדינה בעיקר – לא להפריע.
תהליך המעבר משיעבוד המדינה לחירות האזרח צריך להיות הדרגתי ומקביל. בניית המערכות האלטרנטיביות צריכה לבוא במקביל תוך מתן אפשרות בחירה. כך בחינוך, כך בבריאות וכך בסעד.
האחריות צריכה לחזור לאזרח ובראש וראשונה האחריות לחינוך ילדיו. יש לדעתי מקום לגביית מס עבור חינוך היות וזהו אינטרס לאומי ראשון במעלה שאין עליו מחלוקת. אולם המס צריך לחזור כמעט במלואו אל הציבור (כיום אחוז ניכר נבלע במנגנון) בצורה של שוברי חינוך – ואווצ’רים – למימוש בכל מוסד שההורים מוצאים לנכון. את כל נושא הסעד יש להעביר לסמכות הקהילה. הביטוח הלאומי – כשמו כן הוא, צריך לבטח את הלאום. כיום מושקעים רוב כספי הביטוח הלאומי בציבור הערבי המהווה מיעוט (מנוכר) באוכלוסיה ומקור לאחוזים בודדים בלבד מהכנסות הביטוח הלאומי.
בבריאות המצב קטסטרופלי. השלטון הריכוזי יצר ביצת שחיתות בדמות חברת ‘שראל’ שמעבירה כבר כ 20 שנה נתח מכספי בתי החולים הממשלתיים לכיסם של מקורבים. התחרות בשוק הסלולר הפכה את מחזיק הטלפון למלך במקום לבן ערובה – וזה מה שתעשה לחולים, תחרות אמיתית בשרותי הבריאות. המדינה צריכה לייצר רשת ביטחון – ובדומה לביטוח חובה לרכב, חייב יהיה כל אזרח לבטח עצמו ביטוח בריאות בסיסי (בכדי לא ליפול על כתפי הציבור).
4. א. כן. יש בעיה מוסרית בשליטה על ה”פלסטינים”. זה לא מוסרי לשלוט בארצו של עם אחר. למזלנו אין דבר כזה “עם פלסטיני” וארץ ישראל מעולם לא היתה ארצו של ה ‘לא עם’ הזה.
ב. אכן התיאור שלך מדויק. היות וסירבנו להכיל את ריבונותנו בלב ארצנו מיד לאחר שחרורה, והיות והכרנו בקיומו של אותו עם מומצא, נולד דור שני ושלישי ל”כיבוש” שיצרנו במו ידנו. כך נוספו על האיבה הדתית והלאומית שאתה מתאר (פרעות תרפ”ט וכו) איבת הנכבש כלפי כובשו. נסיים את מצב הכיבוש, נקרין וודאות מוחלטת וביטחון עצמי בקשר שלנו לארצנו – והדורות הבאים יהיו כולם – חאמד עמר.
ג. החברה הערבית – ככל חברה – מכילה הרבה אנשים טובים. יש לשמור על זכויות האדם שלהם ולכבדם. אולם מבחינה לאומית, הם מעולם לא חפצו בפתרון של חלוקה, ו “מדינה פלסטינית” , היא חלום הבלהות שלהם.
הסיבה פשוטה. ההגדרה העצמית ה”לאומית” שלהם, אינה מדינה פלסטינית, אלא חיסול המדינה הציונית. הם מעולם לא דרשו לעצמם מדינה ביש”ע, כשאזורים אלו עמדו תחת כיבוש ערבי – מצרי וירדני (בעכבות פלישת צבאות ערב בתש”ח).
הם מעולם לא קיבלו את ההצעות הנדיבות של מנהיגי ישראל (פרס, ברק ואולמרט) ותמיד פתחו במלחמה כשניסו להכריח אותם להקים סוף סוף מדינה משלהם. גם את הצעת נשיא מצרים לקבל שטחים בסיני ולהקים שם את מדינתם – הם מיהרו לדחות.
ה”לאומיות” ה”פלסטינית” מתקיימת אך ורק בשטח אותו מחזיק הציוני (עם היהודים הם היו מסתדרים אך זהו כבר מאמר נפרד). בשנייה שבה תיעלם חלילא וחס מדינת ישראל מהמפה – תיעלם כלא היתה גם היישות ה”פלסטינית” – ולא היה ערבי שאמרתי לו את זה ולא הסכים אתי.
” לאט לאט אנו מגלים את הערכים האמיתיים שלנו.”
אמן וברוך תהיה.
משה פייגלין

שתף את הפוסט:

השאר תגובה