1

מלחמת המאסף של התודעה הציונית

בשיחתי האחרונה עם נתניהו אמרתי לראש הממשלה בין השאר את המשפט הבא:
"אתה האיש המתאים ביותר לניהול מלחמת המאסף של התודעה הציונית הקיימת…". דווקא משום שלא התכוונתי לפגוע בו אלא התכוונתי לכל מילה, פגעו בו הדברים במדקרת חרב.
נתניהו הוא ציוני דגול. את נקודת ה'אין מוצא' אליה הגיע הציונות ניהל נתניהו בכישרון נעלה. מה שמפיל עכשיו את האיש הכל-כך מוכשר הזה, אינו הסיגרים אלא תחושת חוסר התוכלת, הכוון, הבשורה והמשמעות שאופפת את הציבור הישראלי.
גם מי שיושב במחלקה הראשונה בג'אמבו הלאומי – וטוב לו ונוח לו והכול מסודר לו – גם אדם כזה מרגיש מחנק נורא כשמתברר לו שהמטוס טס בסיבובים, שאין לו יעד ומטרה. גם אם יש במיכלים דלק לעוד 1000 שנה – עוד ועוד נוסעים יבקשו טייס אחר, כשיתברר להם שלטייס הנוכחי אין מושג לאן לטוס.
ציונות הקיום, זו ש 'יד ושם' הוא בית המקדש שלה והרמטכ"ל הוא הכהן הגדול, הציונות הזו חייבת לפנות את מקומה לציונות של ייעוד. כי 'באין חזון יפרע עם' ובלי יעוד אין קיום.
נתניהו היה הטוב שבטייסים שהתודעה הציונית הישנה יכלה לספק (והפחות מושחת מכל ראשי הממשלות ב20 השנים האחרונות) – טייס וירטואוז ממש. אבל דווקא בימיו החלו הנוסעים לקלוט שהמטוס טס לשומקום. זה לא בגלל נתניהו! זו הציונות הישנה והטובה (והחשובה עד מאוד) שלא סיפקה מעולם מפת דרכים אל מעבר ל 100 שנותיה הראשונות.
דווקא ברגעים אלה, כשכבר ברור שנתניהו מנהל את מלחמת המאסף של שלטונו שלו, אני מבקש להודות לו על שתרם מכישוריו הגדולים לניהולה השוטף של המדינה – להטסת הג'אמבו הלאומי בתנאים כלל לא פשוטים.
ייתכן וטייס נוסף חסר כל מצפן ש יאיר את דרכו, עוד יצליח ללהטט בציבור הישראלי ולתפוס (חלילא וחס) את הגאי המטוס לזמן קצר נוסף, אולם התהליך העמוק של מעבר הישראליות מציונות של קיום לציונות של ייעוד, חייב יהיה להתרחש – פשוט כי בלעדיו, גם קיום לא יהיה. לשם כך הקמנו את 'זהות'.

*

ובשולי הדברים, הערת אזהרה קטנונית אחת שאינני יכול שלא להעירה.
היכן מתבשלת "התנתקות 2017", שתגרום לאברמוביץ' להכריז: "יאותרג נתניהו"…