מלחמת שולל
כ״ז באייר ה׳תשס״ח (יוני 1, 2008)
לאף מנהיג שהוציא את ישראל מעזה, או שתמך ועודד את התהליך הזה, אין סמכות מוסרית להחזיר אותנו לשם.
מן ההבנה המוסרית של העניין הזה עולה גם משמעות מבצעית. כל שלטון שאינו פועל מתוך ההבנה כי רצועת עזה היא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל וממדינת ישראל, אינו יכול לפתור באמת את בעיית הקסאמים. הפתרון צריך להיות כזה שבסופו ימצאו תושבי עזה הנוכחים את עתידם במקום אחר, והאיזור יסופח לישראל וייושב בגוש קטיף כפול מאה. כל שלטון שייכנס לעזה על מנת לצאת ממנה, יקריב לשווא את חיי החיילים בכדי לגנוב זמן שלטון מאזרחי המדינה עליהם התחייב להגן.
הם יעדיפו את מותם של חיילנו על פני פתרונות חוסכי חיים כגון:הפסקות חשמל יזומות, הפגזות שטח לאחר הרתעה מתאימה, וריקון אזורי השיגור מתושביהם. למי שאינו מבין שזו ארצנו – אין בעיני העולם סמכות מוסרית לפעול פעולות מלחמתיות בעזה והוא נדחק לפעולות שיטור שמשמעותן הקרבת בנינו לשווא על מזבח תודעת אוסלו.
80% מתושבי עזה כבר הביעו את רצונם לעזוב את המקום. דובאיי ונסיכויות המפרץ, כמו גם מדינות מערביות כ קנדה ואחדות ממדינות אירופה – סובלות מצמיחת אוכלוסיה שלילית (פחות משני ילדים למשפחה) ומשוועות להגירה המתמחה במקצועות המקובלים בקרב ערביי יש”ע. כל שעל ההנהגה הישראלית לעשות הוא “לחבר את השקע לתקע” – לאפשר ולעודד את ההגירה הזו. עיתון ‘הארץ’ מעודד כיום יציאה למלחמה כוללת בעזה, בכדי לכובשה ולמוסרה ל אש”פ. מוטב שלאיש מאיתנו לא יהיה ספק, מתוך תודעת אוסלו, זוהי האפשרות המעשית היחידה. מלחמה שכזו הנה משחק ציני בחיי בנינו, והיא תביא ביטחון בדיוק כפי שמסירת עזה למחבלי אש”פ לפני שלוש שנים – הביאה ביטחון…
חוששני שטובי רבנינו יעודדו את היציאה ל”מלחמת המצווה” הזו.
