מעבר למספרים

אילנה (שם בדוי) מוגדרת ככבדת ראיה. כתוצאה ממחלה קשה אבד מאור עיניה ולמעשה היא עיוורת. אילנה יכולה היתה לבכות את מר גורלה ולכלות את ימיה כמת בין החיים. ואכן נראה היה שלכוון הנורא הזה מתפתחים העניינים. אך לא כך היה. פגשתי אותה אי שם בגבול הצפון. “ביבי החזיר אותי לחיים” אמרה אילנה.

האמת היא שדי התבלבלתי – התרגלתי לא לתת משקל מיוחד לדברי הרהב של פוליטיקאים. אמנם התוכנית הכלכלית של נתניהו נשענה על עקרונות שברור היה שהם נכונים. אבל הפריעו לי לוחות הזמנים לקיצוץ קצבאות הילדים – לוחות זמנים אכזריים לטעמי. הפריע לי עוד יותר העובדה, שהמגזר המנצל ביותר את החברה הישראלית, המגזר הערבי, נפגע מעט מאוד מהתוכנית – בשל ההכנסות הגדולות הבלתי מדווחות במגזר הזה. רוב הוצאות הביטוח הלאומי עודן הולכות כיום אל המגזר הערבי בעוד הכנסות המדינה מן המגזר הזה בכלל ומהביטוח הלאומי בפרט – שוליות. כלומר התוכנית חשובה ככול שתהיה, קיצצה אמנם בבשר החי – אבל רק בבשרם של היהודים. חוץ מזה – אמרתי לעצמי – כל הישגי התוכנית הרי התנדפו בעשן ההתנתקות, בעשן גדרות ההפרדה, בעשן מלחמת השולל של אולמרט ובעשן תוכניות דמיוניות של כיפות ברזל ומיגונים מטורפים למיניהם.

וכך נכנסה התמיכה הבסיסית שלי במדיניותו הכלכלית של נתניהו, אל סל הציניות השמור כמעט לכל דבר שמתרחש בעולמנו הפוליטי.

עד שפגשתי את אילנה.

“בזכותו יצאתי ללמוד ” – אמרה אילנה – “הוא עודד הצטרפות של חלשים למעגל העבודה. נרשמתי לקורס פיזיותרפיה מיוחד לאנשים כמוני (שכנראה דווקא יש להם ייתרון בתחום הזה) והידיים שלי מלאות עבודה. במקום להיות נתמכת – אני עוזרת לאנשים, מתפרנסת בכבוד, היום אני מקימה ספא טיפולים מיוחד שלי…”

ברור היה שאילנה אינה מת מהלך אלא בדיוק להיפך. היא חיה יותר מרבים מהפיקחים. היא כל היום עם אנשים שנעזרים בה פיסית ונפשית. אין לה רגע פנאי, היא ממש לא יושבת ומבכה את מר גורלה. אני חושב שאילנה מאושרת.

היום חושבת אילנה שצריך להפסיק לגמרי את כל הקצבאות. לדעתה קצבת אבטלה זה דבר פסול מכל וכול. היא פיתחה חשיבה שלילית קיצונית בכל הנוגע למדיניות הסעד. נראה לי שהיא קצת מגזימה משום שלא לכל אחד מובטחת הצלחה כשלה. אין לי מושג כמה סיפורי הצלחה כאלה ישנם בכלל וברור שישנם לא מעט סיפורים הפוכים, אבל מה שחשוב כאן הוא לא האחוזים והמספרים אלא העיקרון. הסיפור של אילנה מוכיח שהעיקרון לפיו עדיף פי כמה וכמה לתת להם חכות במקום דגים, העיקרון הזה ישים.

מכל עבר שמעתי אין ספור תלונות נגד מדיניותו של הכלכלית של נתניהו. אינני נמנה על מי שחושש לבקרו, אבל דווקא מסיבה זו חשתי מחויבות לספר את הסיפור הזה. ישנה אישה אחת בגבול הצפון – שהמדיניות הזו הצילה את חייה.