מקור השחיתות
י״ז באדר ה׳תשס״ז (מרץ 7, 2007)
במועדון לילה. חכ”ית ושופטת עליונה מזייפות תארים. שר האוצר וגובי המיסים נחקרים באזהרה, החשדות נגד ראש הממשלה יכולות לפרנס לבדן רשימה “מכובדת”. איך זה קרה? כיצד מצאנו עצמנו בפתחה של סדום?
כשביקש אמנון אברמוביץ’ מן הציבור, לעטוף את שרון בעטיפת אתרוגים, הוסיף העיתונאי ה”אוביקטיבי” הסבר פשוט לדבריו: “השחיתות” – כך אברמוביץ’ – “יכולה להמתין עד לאחר ההתנתקות”.
לא רק התקשורת קבעה סטנדרט חדש להתייחסות לשחיתות. בכנות רבה הודה שופט בית המשפט העליון – מישאל חשין – כי בית המשפט עצם את עיניו נוכח השחיתות, ובלבד שלא להפריע לשרון להחריב את ההתנחלויות. “אף אחד לא חשב שגלעד שרון קיבל 600,000$ בכדי לשוטט באינטרנט” – הסביר חשין – “אבל אם היינו מאשימים אותו היינו מפילים את שרון ואז לא הייתה התנתקות”. מדהים – אבל שני הגופים החזקים והמשפיעים במדינה, התקשורת והמשפט, חשו כל כך בטוחים בעצמם, עד שלא היתה להם בעיה לומר את הדברים בגלוי. כן! תמכנו בשחיתות ובלבד שהשחיתות הזו תספק לנו את הסחורה האידאולוגית שאנו מאמינים בה – כלומר את תאוות חיסול המתנחלים.
זה לא כל כך משנה באיזה צד של הקשת הפוליטית אתה נמצא – כשהמנגנונים המרכזיים האמורים למנוע את השחיתות, מחפים עליה במוצהר ובגלוי – העניין לא יכול להיתחם בלוח זמנים כזה או אחר. מי ששיחרר את הניצרה אינו יכול לרוץ עכשיו ולנסות להחזירה לרימון – כל שנותר הוא למצוא מחסה…
אין כבר טעם בעקירת הגרורות, צריך טיפול שורש. צריך להבין שהבעיה אינה איך לתפוס עוד ח”כ, עוד שר, או כל אח”מ אחר שייתווסף מחר למצעד המושחתים. הבעיה היא במערכות שנתנו גיבוי לשחיתות הזו. אמנון אברמוביץ’ ומישאל חשין – מסוכנים פי כמה מכל נוכל מפורסם שנטל שוחד או הטריד מינית. משום שאברמוביץ’ וחשין הם מעצבי התודעה הציבורית, הם קובעי הסטנדרט המוסרי, וכשהם הפכו את השחיתות לעניין יחסי, אז אתמול זה היה בסדר כשהשחיתות התאימה להם,ומחר זה בסדר כשהיא מתאימה לאחרים.
ההבדל בין סדום לערי התרבות, אינו בחומרת העברות אלא בלגיטימציה שהן מקבלות. בסדום העברה מקבלת את הלגיטימציה של הפרהסיה והחוק. ישראל הפכה לרפובליקת בננות מושחתת – משום שלפני שנה וחצי, החליטו התקשורת והמשפט , לתת לה גושפנקה חוקית.
