משושן לירושלים

“מדוע התחייבו בני אותו הדור כליה?” – שואלים חז”לנו, ועונים: “משום שנהנו מסעודתו של אותו רשע.”

כלומר הסדר העולמי החדש דווקא מתאים לנו. מקדשינו אומנם חרב – אבל זה היה מזמן, לפני שבעים שנה, רובנו נולדנו כאן בחצרותיהם המפנקות של מלכויות בבל ופרס הנאורות. המנהיג הפרסי האדיר, כורש, שכבש ואיחד את כל העולם כמעט תחת שלטונו, אף הציע לנו לשוב לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש השני. זה באמת היה נחמד מצידו אבל הוא לא הבין שאנחנו כבר לא כאלה פרימיטוויים – אפשר להיות יהודים טובים כאן בפרס, לא צריך את ירושלים בשביל זה. עם כל הכבוד לכורש, נמאס לנו כבר מהמלחמות – הנה – כורש בעצמו נהרג בקרב ועכשיו יש לנו מלכות של שלום – מלך שמולך מהודו ועד כוש ( 127 מדינות! ) לא בכח החרב אלא בכח השלום. המיעוט הקיצוני שהתפתה לרוץ אחרי זרובבל ועזרא לירושלים, הסתבך שם במלחמות עם הכותים המקומיים, בניית המקדש נעצרה וחוץ מטרור יום יומי אין להם שום דבר. כאן תחת מלכות אחשוורוש מתפתחת יהדות לתפארת וחוץ ממרדכי הנודניק – אף אחד לא מקלקל לנו את האידיליה. מרדכי זה ציפה שנסרב להזמנה המלכותית למשתה. נו באמת – אחשוורוש מכבד ומזמין אותנו לסעודה המלכותית ואנחנו נעליב אותו ולא נלך? אז מה אם יגישו שם יין בכלים שנשבו מבית המקדש, לא צריך תמיד להביט על הכל בשלילה – אולי זה דווקא חיובי שהמלכות מעדיפה מכל אוצרות האומנות שבעולם, להגיש דווקא בכלים שלנו? – תמיד צריך לחשוב שהעולם כולו נגדנו?

עם יד על הלב, מי מאיתנו לא היה רץ לאותה סעודה? כמה ח”כים החרימו השבוע את הנאום שנישא בשפה בה דחקו את הורינו אל תאי הגז? ככה זה אצלנו, תמיד כשמגיע הזמן לחזור אל ההיסטוריה, לחזור אל עצמנו, אל ארצנו, אל עירנו, אל מקדשנו, אל יעודנו – תמיד בשלב הזה נהיה לנו יותר מדי נוח עם התרבות העולמית הדומיננטית שבאותו דור. מי צריך את כל ההיסטוריה הזו – מסביר נשיא המדינה ומבקש לבטל את לימודי העבר – עכשיו אנחנו במזרח תיכון חדש…

בדורנו כבר לא צריך המן. אמנם מתפתח לו שם בשושן, איזה המן מודרני שמבקש להשמידנו, אבל לא ממנו נובעת הסכנה. רוב הישראלים אינם מאמינים שמדינת ישראל תוסיף ותתקיים בעוד 20 שנה, וזה לא בגלל הפצצה הפרסית. זה פשוט משום שנראה כאילו אבד רצון הקיום הלאומי שלנו. איננו יכולים להגן על ישוביי הספר, משום שהשתעבדנו לרצונו של אחשוורוש. ויתרנו על זהותנו הייחודית, ויתרנו על צדקת הטיעון שלנו על ארץ ישראל, קיבלנו על עצמנו את הגיונו וערכיו של הסדר העולמי החדש, ומעתה אנו משועבדים מרצוננו לבית הדין בהאג. טייס המסוק כבר לא משגר טיל לעבר בית ששוגרה ממנו קטיושה אם מאחד החלונות נראות פניו של אזרח “חף מפשע”. קודם כל משום שעל פי הקוד האתי העולמי והקובע – זה “לא מוסרי”, וחוץ מזה – בשבוע הבא אני קופץ עם החברה שלי ל ‘מארקס אנד ספנסר’ ואין לי חשק שיאסרו אותי כשאנחת ב’הית’רו’. ועם כך הטייס, אז על אחת כמה וכמה הגנראל, והפוליטיקאי והמנהיג וראש הממשלה – כולם כבר לא ממש מאמינים, לא במדינתם ולא בעמם – מאוד טוב להם עם “סעודתו של אותו רשע” אז מדוע לשרוף גשרים עם העולם הנאור ולהיזרק מהארמון.

וכך נתחייב גם הדור שלנו כליה. לא על ידי איזה המן חיצוני, נתחייבנו כליה על ידי עצמנו, במין הליך דיאלקטי פנימי. האוייב הגמדי מתקדם משדרות לאשקלון וברור לכל שמתוך סעודת אחשוורוש שלנו – אין לנו שום אפשרות להגיב. הקודים של אחשוורוש המודרני מתירים להגיב רק מתוך הגנה עצמית שהרי אנו בעצמנו הודינו בכך שזו לא ארצנו, שושן היא ירושלים, “רמת הגולן זה בסך הכל נדל”ן” (רבין), ” לא נצא למלחמה בגלל איזה חרב’ה בחברון” (שר הביטחון איציק מרדכי) – כלומר אנו הכובשים כאן, איננו פועלים מכח הזכות אלא מתוך איזו שהיא אינרציה, וככאלה שמורה לנו רק הזכות לירות על מי שבפועל יורה עלינו. בשום אופן אין לו הזכות – לא לנתק חשמל ואף לא לעקב אספקה לצד הצודק – לבעלי הבית האמיתיים – אם אין הם נלחמים בנו בפועל.
הגנרלים שלנו כבר לא מעיזים לדבר על ניצחון, לכל היותר מדברים אצלנו על שליטה בגובה הלהבות, וכך אנו נשרפים לאט לאט – על אש קטנה… וכולם מבינים את זה.

בסוף נידחק לפינה שבה נגלה פתאום את עצמנו – ממש כמו בסיפור המגילה. פתאום המרדכיים היהודיים שלנו, יפסיקו להיות הנודניקים הקיצוניים והמסוכנים, אלא קרש ההצלה של כולנו. אנחנו נשרוד וננצח – את זאת מלמדות אותנו 4000 שנות היסטוריה יהודית. אבל מה שמעניין הוא, שמתוך סיפור המגילה נבנה בית המקדש. כי מאסתר ואחשוורוש נולד דרייווש. זמן קצר אח”כ אחשוורוש מת, והינוקה בן השנתיים (יהודי על פי ההלכה…) יורש את המלכות האדירה והפלא ופלא – מורה על חידוש וסיום בניית בית המקדש השני. כלומר עמקי הייאוש ואבדן התקווה, הם תמיד קרש קפיצה לנקודה מתקדמת יותר בהגשמת ייעודנו הלאומי.

בקיצור – קחו אויר, כי לא הולך להיות קל – אין לי מושג כמה זמן יארך התהליך אבל אנחנו לקראת זינוק.

פורים שמח.