משרד הבריאות והתקשורת דואגים לפרסם כל העת את מחלתם הקשה יותר של הלא מחוסנים

“המסע המתמשך נגד החיסונים מגיע לשיא הצלחתו”

כך טוענים הדוחקים הציבור להתחסן.

בבתי החולים איכילוב ורמבם נגמרו מכשירי האקמו.

90% מהחולים המחוברים לאקמו לא חוסנו כלל.

0 חולים חוסנו במנת הבוסטר.

כל יום – אנשים שלא חוסנו – משלמים בחייהם.

נותרת רק השאלה:

איפה המצפון?

https://www.mako.co.il/news-lifestyle/2021_q4/Article-aec4fc7600a5c71027.htm?sCh=31750a2610f26110&pId=173113802

וזו התשובה שכתב אחד המומחים לנושא:

א. הבוסטר ניתן רק לפני כחודש וחצי. סביר שגם השפעתו תדעך. משמעות הדבר היא שהחיסון הוא בעצם טיפול מונע קבוע, קצר טווח, נגד הדבקה (מה שקרוי טיפול פרופילקטי) ולא באמת חיסון, והוא טיפול ניסיוני, שלא אושר בארה”ב לכלל האוכלוסיה, למרות לחץ פוליטי כבד. בארץ, לעומת זאת, הוא מומלץ על משרד הבריאות ואף נכפה על ידו, גם על אלה שאינם בסיכון, כולל אפילו ילדים

ב. קיים תת דיווח חמור של תופעות הלואי בארץ, חלקו נובע מחוסר יעילות המערכת וחלקו אידיאולוגי. אם מחר יגיע אליך חולה שקיבל שבץ מייד לאחר החיסון, האם תדווח על כך? אם כן, האם אינך חושש שזה יפגע בשמו הטוב של החיסון?

ג. מספר הצעירים הבריאים שמתו מתחילת המגפה, אפסי. הקורונה מסוכנת להם פחות מהרבה פעילויות יומיומיות. יש להילחם על מנת להגן עליהם מפני הניסוי הרפואי שגררו אותו אליהם. לשם כך יש גם להדגיש את תופעות הלואי הידועות. הפשע האזרחי הוא בכפייה עליהם, הפשע הרפואי הוא בחשיפתם לניסוי גם אם יתברר כמוצלח.

ד. ללא הכפייה על הילדים, הצפת תופעות הלואי לבמה הציבורית היתה, להערכתי, תופעה שולית, גם ללא הצנזורה בכלי התקשורת והרדיפה הבזויה של רופאים החולקים על משרד הבריאות

ה. יש להילחם על חופש הבחירה, גם במחיר נזק מסויים, ובפרט, יש להילחם על חופש הבחירה של אלה שאינם בסיכון ואם הם ילדים, זה של הוריהם

ו. על פי הנתונים הקיימים, לאנשים בסיכון כדאי להתחסן. עדיין, אלה מהם שבחרו להשתמש בזכותם לא לעשות זאת, הם מיעוט זניח ביחס לאלה מאיתנו הבוחרים לאכול מזון לא בריא, לנסוע ברכב פרטי, לעשן, לעסוק בספורט אתגרי, וכן הלאה

ז. על פי נתוני שנים קודמות ישנם בישראל כ400 אלף אנשים בערך שלא מחוסנים, גם לא בחיסוני שגרה. לא משנה מה יאמר בתקשורת בנוגע לחיסון, הם לא יתחסנו

ח. באופן בלתי נתפס, משרד הבריאות, עד היום, לא משקיע את המשאבים הדרושים להציע את החיסון לכל מרותקי הבית הקשישים.

ט. חיסון אנשים שאינם בסיכון רק לשם מניעת התפשטות הנגיף (להבדיל ממניעת מחלה קשה ומוות), הוא אבסורד מדעי. החיסון אינו מונע הדבקה לאורך זמן ולכן פעולה כזו רק מאריכה את משך המגפה ומעלה את הסיכון של התפתחויות חמורות שלה, שכן החסינות המתפתחת בעקבות החיסון, וגם בעקבות הדבקה לאחר החיסון, פחות רחבה מזו המתפתחת מחשיפה טבעית לנגיף

י. בכל בית חולים או מערכת בריאות מתים באופן יומיומי אנשים בגלל מחסור במשאבים. כל מנהל בית חולים יכול להעיד שהוא צריך להחליט גם בשנים רגילות, מי יחיה ומי ימות. ההתרכזות במספר זעום של מכשירי אקמו, תועמלנית. ניתן היה לקנות ולהפעיל עשרות מכשירי אקמו נוספים בחלקיק מהכספים שנשרפים על אמצעי “וודו” כמו הבדיקות ההמוניות, הסגרים, הבידודים ואף חיסון הילדים. ניתן היה, אך כלל לא ברור שיש לעשות זאת. עם הכספים הללו ניתן היה לשנות את כל פני מערכת הבריאות בישראל, לדורות ולהציל פי מאות (או פי אלפים?) יותר אנשים מכלל מחוברי האקמו, על ידי טיפול בגורמי מוות אחרים, משמעותיים יותר