נשות הכותל והר הבית

השתתפתי פעם ב’פאנל’ במועדון ירושלמי בנושאי דת ומדינה. לצדי ישבה ענת הופמן – יו”ר נשות הכותל.
“אני מתנגד לכל כפיה” – הסברתי לקהל שהצטופף במקום – “בין אם זו כפיה דתית ובין אם זו כפיה חילונית”.
“אתה יכול לתת דוגמה לכפיה חילונית?” – שאל אחד מבאי המועדון?
“בוודאי” – עניתי והצבעתי על גב’ הופמן שישבה לצדי – “ענת הופמן היא דוגמה מהלכת לכפיה חילונית”.
“אני?!” – נדהמה הופמן.
“בוודאי” – עניתי –” אורכו של הכותל הוא כמעט קילומטר. מציעים לכן כל מקום אפשרי, אבל אתן מתעקשות לכפות עצמכן דווקא על המתפללים המסורתיים – מה יותר כפיה מזה?”

התפילה בכותל אינה עניינן של נשות הכותל והרפורמים. מקום מתאים (ויפיפה) כבר הוקצה להן לצד קשת רובינסון הסמוכה (‘עזרת ישראל’) והוא עומד בשיממונו. אין שום סיבה לחשוב שלאחר שיושקעו עוד 40 מליון ₪ ברחבה בגודל דומה לרחבה הנוכחית – תתמלא פתאום הרחבה מתפללות ורפורמים.

בישראל כ 40 בתי כנסת רפורמיים, לעומת כ 15,000 (!) בתי כנסת מסורתיים (פחות מרבע האחוז). כשזבוב חולק את מזונו שווה בשווה עם פיל – זו לא פשרה ולא שוויון – קוראים לזה כפיה.

לא פתרון (שכאמור כבר קיים) בא ההסדר להשיג אלא בדיוק להיפך, ליצור זירת מלחמות חדשה. היכן יושבעו חיילי צה”ל? (אני כבר רואה את עתירת הורי החיילים הרפורמים לבג”ץ) ושאר הטקסים הממלכתיים? היכן יתחוב הנשיא פתקים? למה הביאו את האישיות רמת הדרג המבקרת בישראל לכותל שלהם ולא לכותל שלנו…

כמה עובדות על הכותל:
א – הכותל אינו מקום קדוש ואינו שריד בית מקדשנו. הכותל הוא חלק מפרוייקט הרחבת ההר שיזם הורדוס. המשפט: “מעולם לא זזה שכינה מכותל מערב” – מתייחס לכותלו המערבי של היכל המקדש עצמו – וודאי שלא לחומת הר הבית המדוברת. אין דבר כזה “הלכות הכותל המערבי” משום שהלכתית – קדושת הכותל אינה שונה מקדושת בניני האומה. הקדושה האמתית – ההלכתית – היא למעלה, על ההר שהפקרנו בידי המוסלמים.
הכותל הוא מקום סנטימנטלי שספג במאות השנים האחרונות (קודם התפללו במקומות אחרים) את תפילות וכמיהות ישראל וככזה וודאי שיש לו ערך רב. ערך היסטורי, סנטימנטים אישיים ולאומיים – כן! לא קדושה ולא הלכה.
ב – הכותל אינו בית כנסת, הוא אתר לאומי, לכן “פסקי ההלכה” הנוגעים אליו אינם עוסקים בהלכה אלא למעשה בהגמוניה. היהדות הרבנית המייצגת את רובם המוחלט של היהודים ואת החזקה שתפסו באופן טבעי במנהגים הרווחים במקום מאז ומקדם – מנצלת את כל יכולותיה בכדי לשמרם (ואפשר בהחלט להבין זאת) אבל אין לכך שום קשר להלכה.
ג – המקום בו מופרת ההלכה ברגל גסה מדי יום, נמצא במרחק פסיעות אחדות משם – במקום הקדוש באמת – בהר הבית. כמחצית ממצוות התורה ניתנות להתקיים רק שם – למעלה – בהר. חלקן גם ללא בית מקדש. במקום זאת מתקיימים שם משחקי כדורגל, פיקניקים, אסיפות הסתה ודגלי דע”ש.

אך המציאות הזו בהר הקדוש, משום מה לא מדאיגה את היהודים, לא הדתיים ולא בני כתות אחרות. כולם מעדיפים להפקיר את מקום מקדשנו לאסלאם הפרוע ולהתקוטט למטה ברחבה שלרגליו.