עינויים כמכשיר לגטימי - ישראל מחר
הכרזותעלינו באתר חדש! במידה ויש שאלות או תקלות מוזמנים ליצור איתנו קשרליצירת קשר
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד | 29/03/2024
מאמרים ופוסטים מהעבר ריבונות ומדיניות חוץ

עינויים כמכשיר לגטימי

כ״ו באייר ה׳תש״פ (מאי 20, 2020)

עינויים כמכשיר לגטימי

אתמול צף ועלה אצלי זיכרון קשה.
השנה 2003. יחד עם קומץ חברים, אני מהלך על שרידי ביתו החרב של נתי עוזרי הי”ד, בגבעה 26 סמוך לחברון.
החרבת בתי מתנחלים לא היתה אז עניין שבשגרה, ובעקבות הרס וחורבן שכזה של בית על תכולתו, ציפיתי לגל מחאות מצד מועצת יש”ע.
אט אט חלחלה אל תודעתי ההבנה כי מבחינת המתנחלים, אפשר להרוס את ביתו של נתי,
כי “הוא לא משלנו”.
נתי הי”ד – שב ובנה את ביתו ולאחר זמן לא רב, במהלך ארוחת השבת, נרצח בידי מחבלים חמושים בנשק שקיבלו בהסכמי אוסלו.
ולמה אני נזכר בזה עכשיו?
כי כשהסתובבתי אז על ההריסות הנטושות ידעתי בתוך תוכי שההתנכרות הזו לחורבנו של ה –
“לא לגיטימי”,
תביא את אותו חורבן להתיישבות ה –
“כן לגטימית”.
כעבור כשלוש שנים חרב גוש קטיף כולו ואחריו שכונות ויישובים “לגטימיים” רבים , עצמו ובשרו של הממסד הסרוג.
הזיכרון הזה צף ועולה אצלי עכשיו, כי אני יודע שהשבוע הפך מכשיר העינויים של אזרחי ישראל למכשיר לגטימי.
הם לא עינו, כדי להגיע לחקר האמת, הם עינו בעידוד הממסד הסרוג כדי להרשיע נערי גבעות.
כשהעינויים לא הביאו לתוצאה הרצויה, חייבים היו להרשיע בכ”ז בכדי להצדיק את השימוש בעינויים כלפי עשרות נערים (ששוחררו לבסוף ללא כתב אישום).
אותם מתנחלים שהפנו מבטם ואף תמכו בפשע, הולכים לחטוף את השיטה הזו כדבר שבשגרה.
ואותם ישראלים השמחים לאידם, אינם מבינים כי הם הבאים בתור. שד העינויים שיצא מהבקבוק וקיבל השבוע את שכרו, לא הולך לתחום עצמו לגבעות בלבד.

שתף את הפוסט:

השאר תגובה