על אלימות היהודים

מסע ההסתה של השר לביטחון הפנים – עומר בר לב – נגד “אלימות המתנחלים”, הוא לא פחות מהסתה מאורגנת וממוסדת לאלימות נגדם.

הרי כולנו יודעים היטב מי כאן האלים בסיפור.
מי פתח כאן במלחמת אזרחים אלימה, במעשי לינץ’, הצתה ורצח – בתוך גבולות הקו הירוק,
ומי רצח עכשיו את יהודה דימנטמן – ליד חומש שבשומרון.

הכלב שנשך אדם – ולכן זה כבר לא חדשות, הוא האוייב הערבי שמשני עברי הקו הירוק.

האדם שלעיתים נדירות נושך כלב – הוא אותם יהודים בודדים ויוצאי דופן, שאינם מסוגלים לשאת יותר את הפקרתם, ומגיבים בקול ענות חלושה ובלי שום פרופורציה.

תמיד אני נזכר בהרשל גרינשפאן. הצעיר היהודי שבעקבות גירוש משפחתו על ידי הנאצים, התנקש בשגריר הגרמני בפריז.

זו היתה ה”אלימות” של היהודים… שבאמצעותה הצדיקו הגרמנים – ימש”ו – את ‘ליל הבדולח’.

הגיוני לא?…
הרי גרישפן היה יהודי, והיה אלים – לא כן?

השר האחראי, לבטחון הפנים ה”נהדר” שלנו, מצא סוף סוף אוייב מסוכן להילחם בו.

ולצורך כך הוא גם מתרוצץ בעולם וחולק עם בכירים בארה”ב ובאירופה את דאגתו מאלימות המתנחלים.

אבו מאזן, – הרוצח שהחליף את הרוצח ערפאת, בהנהגת ראשות הטרור שהקימה כאן מפלגתו של בר לב ב 1995 – ובכן הרוצח הזה אבו מאזן, שאחראי למשל על טבח הספורטאים שלנו באולימפיאדת מינכן,
ומתעקש עד היום לשלם משכורת נדיבה לכל מי שירצח יהודי –
אז אותו אבו מאזן, משבח את עומר בר לב על קמפיין ההסתה שלו,
אבל טוען שזה לא מספיק.
הוא רוצה עוד…

ושלא נטעה.
מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו.

הקמפיין השטני של בר לב יוביל לגל של מעשי רצח נגד מתנחלים – גל שממש לא ייעצר בקו הירוק.
תמיד מה שמתחיל ליד חומש, נגמר בלב תל אביב.

כי תל אביב בשבילם היא התנחלות בדיוק כמו חומש.

וכשהשר רע הלב, מתיר את דמם של יהודים בחומש, הוא מותיר אותו בכל מקום.