על דתיים וחילוניים בפוליטיקה – סערת יינון מגל
כ׳ בכסלו ה׳תשע״ו (דצמבר 2, 2015)
על דתיים וחילוניים בפוליטיקה – תגובת עומק מששככה מעט סערת יינון מגל.
ביטול המושג דתיים/חילוניים הוא עקרון יסוד (השישי במספר) מתוך עשרת העקרונות שפרסמה תנועת ‘מנהיגות יהודית’ לפני 18 שנה.
לכן, אך טבעי היה עבורנו החיבור למפלגה שאינה דתית, גם אם בתחילת הדרך, התנגדו לכך הכיפות הסרוגות וצריך היה לעמול קשה בכדי לשכנעם להתפקד לליכוד.
משהבנו שהליכוד אינו מקדם אותנו יותר אל מטרתנו, הקמנו את ‘זהות’ – מפלגה ישראלית יהודית, כמפלגת שלטון, הבונה עצמה מלכתחילה באופן הפתוח לכל. כמחצית ממייסדי המפלגה אינם חובשי כיפות, וכך גם המתפקדים שיבחרו את הרשימה לכנסת.
אין אצלנו דתיים וחילוניים!
ברבות השנים חלחלו הרעיונות והטביעו חותמם על החברה הישראלית בכלל, ובמיוחד על הציונות הדתית. ‘הבית היהודי’, שספק היה אם יעבור את אחוז החסימה, מצא עצמו מתחרה על הקולות הסרוגים שעברו בהמוניהם לליכוד. נפתלי בנט, במהלך גאוני, אימץ את קליפתן של הרעיונות הללו שבנוסף ל- “פריימריס” (הכמו ליכודי) שהונהגו במפלגה באותה עת, יצרו אצל בוחריו את האשליה כאילו אפשר “גם וגם” – גם מפלגה מפלגה דתית/מגזרית וגם מפלגת שלטון כלל לאומית.
מדובר היה באשליה – ה- “סוכריות” החילוניות המפוזרות על עוגת המפלגה הדתית – מפלגה המיוסדת על תרבות, על ציבור ועל ממסדים בני למעלה ממאה שנה (תנועת המזרחי הוקמה ב 1902) – הסוכריות הללו מקשטות את העוגה, אך לא באמת משנות את טעמה.
הפזילה של בנט אל הציבור החילוני אינה אומרת “אחרי”, אל מרחב החזון האמוני שכ”כ חסר, אלא היא אומרת: “גם לי יש מקום אצלכם”. לכן, באופן המהותי ביותר, נותר ‘הבית היהודי’ יחד עם הליכוד (וכל השאר), במרחב הבעיה. הבית היהודי לא הציב את רגליו על הקרקע המוצקה של מרחב הפתרון האמוני, ולכן אין לו את היכולת למשות את המציאות הישראלית, מתוך מרחב הבעיה, שבתוכו היא מבוססת.
ובכל זאת, היתה חשיבות רבה במאמציו של נפתלי בנט לשלב ח”כים חילוניים במפלגה. באופן דיאלקטי, הוסיפו מאמציו והטמיעו בתודעה הציבורית את תהליך הפלת המחיצות שבין דתיים לחילוניים – ודווקא מתוך אג’נדה שיש בה את המימד האמוני.
לכן מצער אותי מאוד האופן בו הסתיימה כהונתו של ח”כ יינון מגל.
אילולי הכתם שהכתימה אותו התנהגותו ב’וואלה’- היתה בחירתו של בנט מתבררת כמושלמת. מגל ייצג בדיוק את הישראלי שאינו מסוכסך עם זהותו היהודית, הישראלי המבקש להתחבר אליה בלי לוותר על הישגי הציונות – שהתאפשרו גם בזכות הכפירה.
בדיוק עבור הישראלים הללו – הקמנו את ‘זהות’.
