על המתקפה נגד מינויו של אפי איתם לתפקיד יו”ר ‘יד-ושם’.

ראשית אבהיר. אין לי דבר וחצי דבר בעד או נגד אפי איתם. אם היו מבקשים ממני להציע מועמדים לתפקיד – ספק אם אפי איתם לא היה עולה על דעתי.
אבל אין דבר צבוע ועלוב יותר ממתקפת אנשי הרוח המנסים למנוע את מינויו.
אפי איתם עדיף על כולם.
נרטיב השואה הוא במידה רבה אתוס היסוד של מדינת ישראל.
זה רע מאוד – היינו צריכים להגדיר עצמנו באופן חיובי על יסוד ייעוד העם ולא באופן שלילי, על יסוד האיום על קיומו – אבל נרצה או לא נרצה, על הנרטיב הזה קמה מדינת ישראל.
השואה היא אחד היסודות המשמעותיים ביותר של זהותנו הלאומית המודרנית והמאבק על הנהלת ‘יד ושם’ הוא למעשה המאבק על נשמת אפה של הישראליות.
ועכשיו לעניין.
‘יד ושם’ נכבש מזמן על ידי חבורה אשר ניכסה את זכרון השואה לקידום ערכים ליברליים ואוניברסליים – שלא לומר פרוגרסיביים.
בעבורם, אין שום ייחוד לעם ישראל ולכן לא יכולה להיות משמעות ייחודית לשואת היהודים.
אין עבורם שום דבר מיוחד בטבח העם היהודי – היטלר העדיף לתת לרכבות החיילים לחזית המזרחית המתקרבת לברלין, להמתין, בכדי להספיק להשמיד את התינוק היהודי האחרון –
בדיוק “כפי שעשו” התורכים לארמנים,
או האמריקנים לאינדיאנים…
ממש אותו הדבר…
על ברכי הבור השחור הזה של חוסר יושרה אינטלקטואלית מצד הפסאודו הומניסטים הללו, חונכו דרך ‘יד ושם’ דורות של ישראלים, לכך שבכל אחד מאיתנו חבוי נאצי קטן. פעם זה היה הגרמנים נגד היהודים, היום זה היהודים נגד ה”פלסטינים”. בסוף זה חילחל והגיע עד לסגן רמטכ”ל אחד המכהן כיום כח”כ במר”צ.
אין ספק שלו חיה החבורה האומללה הזו בזמן משפט איכמן, היו כל החותמים נגד אפי איתם, מצרפים אז את חתימתם לעצומת האינטלקטואלים שביקשה מהנשיא דאז – יצחק בן צבי – לחון את האשמדאי.
הטירלול המוסרי לא החל היום.
לשקר הנורא הזה של טשטוש ההבדל שבין הרוצח לקורבנו, להיפוך שבין הטוב לרע – היו שלוש תוצאות בלתי נמנעות:
1 – באוניברסיטאות ומוקדי התודעה העולמית, מיהרו לאמץ את ההבלים הללו מירושלים, וחיילי צה”ל הפכו באמת ל”נאצים החדשים”.
2 – חיילי צה”ל החלו לשלם בחייהם את מחירן של הוראות פתיחה באש דפנסיביות של צבא מוכה בילבול המנסה – “לטעון מחדש את מצברי הלגיטימציה”.
3 – והחמור מכל, ‘יד ושם’ הפך למוסד הגדול בעולם להכחשת השואה. כן שמעתם נכון! כי כשאתה מכחיש את משמעות השואה, כשאתה מערבב אותה עם כל מעשי הטבח שבעולם והופך את בני הניצולים לנאצים החדשים – אתה מכחיש את השואה ועושה ווידוא הריגה לזיכרונה. כל דפי העדות לא שווים את הנייר עליו נכתבו, אם מסקנת כל זה היא שבני השורדים הם ממשיכי הנאצים.
דימעות התנין של הקוזאקים הנגזלים הללו, גנבי זיכרון השואה, שודדי משמעותה ומחריבי ליקחה, הם ההוכחה הבדוקה ביותר לכך שמינויו של אפי איתם הכרחי, כדי לנסות ולהציל את הזכרון שהחריבו.
ולסיום,
ממליץ מאוד למי שרוצה באמת להבין מה גרם לשואה ומה הלקח העולה ממנה, להיכנס ולקרוא את המאמר – ‘אתגר המשמעות הישראלי’