על קנאביס, בריאות, ופוליטיקה

“אם תמשיך ללחוץ (בעניין הקנאביס) אתה לא תהיה יותר ח”כ” – איים עלי אביו של אורן חזן.
עכשיו אתם מבינים למה אורן נלחם כל-כך נגד לגליזציה.
“ח”כ פייגלין מעליל עלינו” – זעק מנכ”ל חברת ‘שראל’, “אם לא הייתה לו חסינות היינו תובעים אותו עכשיו תביעת דיבה”.
“אני מסיר ברגע זה את חסינותי” – עניתי – “אתה מוזמן לתבוע אותי”.
כמובן ששום תביעת דיבה לא הגיע מכוונה של חברת המקורבים והפרוטקציונרים, הזוכה באופן קבוע לפטור ממכרזי האספקה לבתי החולים הממשלתיים.
את פוטנציאל מכרה הזהב של שוק הקנאביס הישראלי, מבינה היטב החבורה המקושרת והצינית הזו.
כח”כ הצלחתי לתקוע מקלות בגלגלי ה”רפורמה” שבמקום לפתוח את השוק כדי שהחולים יקבלו את התרופות שלהם, במקום לאפשר לחקלאות הישראלית לשגשג, ובמקום לתת לאזרחי ישראל את החירות להחליט בעצמם מה לעשן – דאגה לרכז את כל הטוב הזה בידי קבוצה מפיוזית אחת.
תארו לעצמכם שלפני 20 שנה, מישהו היה מבין שהדבר הבא הוא ההי-טק ומחליט לבצע “רפורמה” שמאפשרת רק למקורבים לעסוק בתחום. היו מקימים יחידות משטרה מיוחדות בכדי למנוע פיתוח וייצוא היטק בישראל ללא רשיון (שניתן כמובן רק למי שבמעגל הפרוטקציונרים).
כיצד היה נראה כיום המשק הישראלי? כיצד היה נראה קו הרקיע של תל אביב?
הקנאביס מהווה פוטנציאל בריאותי וכלכלי באותו סדר גודל.
מדובר במחקר ופיתוח ישראלי של אלפי זנים המותאמים למחלות שונות, ידע שרובו כבר אבד וברח לחו”ל.
מדובר בפוטנציאל יצוא מטורף שהיה מספק רבבות מקומות עבודה בחוות גידול מתוחכמות בפריפריה.
ומעל לכל, מדובר בהצלת חיים של חולי סרטן – לעיתים בריפוי ממש – ובמזור למחלות רבות ונוראות – תרופות שבציניות אכזרית נמנעות עכשיו מהחולים.
את המלחמה הזו תמשיך עכשיו מפלגת זהות.
כשזהות לשון מאזניים –
לא תהיה קואליציה בלי לגליזציה, כבר במושב הראשון.