עמך עמי וא-לוהיך א-לוהי

מסיפורה של רות המואביה אותו נקרא מחר בתפילת השחר של חג השבועות, אנו למדים את עקרונות הגיור. “עמך עמי וא-לוהיך א-לוהי” אומרת רות לחמותה נעמי. היא נוטשת את נופי מולדתה ושבה עם נעמי אל ארץ ישראל שם ממתינים לה חיים של שפל ועוני.
בעצם – מה שגלום בסיפור הזה הוא שני עקרונות יסוד לגיור ומבחן פשוט ליישומם. העקרון הראשון – הדבקות בלאום היהודי. רות רוצה להיות יהודיה. העקרון השני הוא הדבקות באלוהי היהודים. רות מקבלת עליה את אמונתם. והמבחן הפשוט הוא – מה יצא לה מזה – חיי עוני מחסור והשפלה, ליקוט שיבולים שנשרו מידי הקוצרים.
לצד פרשיות אולמרט העסיסיות, עלתה לאחרונה פרשיית הפסילה הגורפת של בית הדין לגיור בראשות הרב דרוקמן. זכיתי להכיר היטב את הרב. למדתי בישיבתו שלוש שנים ואני יכול לומר בפה מלא שאינני מכיר בעולמנו דמות חינוכית גדולה ממנו. אין לי ספק שמבחינה הלכתית גיוריו של הרב דרוקמן תקפים וכל גמד הפוסל את הענק הזה פוסל אך ורק את עצמו. אינני מתיימר כלל לנסות ולהכניס ראשי בתוך הויכוח ההלכתי סביב נושא הגיור, אולם יש לי ספקות אם צריך היה מלכתחילה להקים בית דין מיוחד לגיור.
הסיבה מאוד פשוטה. מי שבאמת רצה להתגייר יכול היה לעשות זאת גם קודם. גרי צדק מצטרפים אל עם ישראל תמיד. מתקיים בהם “עמך עמי”, מתקיים בהם “א-לוהייך א-לוהי” – ובדרך כלל – דרכם אינה סוגה בשושנים והם עושים זאת באמת מתוך רצון כנה. לאיש אין ספק ביהדותם ומצווה גדולה לקבלם באהבה.
הבעיה התחילה כמובן עם גל ה”עליה” האחרון מרוסיה. מתוך מגמה ברורה מאוד לדלל ולבולל את עם ישראל, הביאה הסוכנות לישראל גל שלם של מהגרים שלאחוזים ניכרים ממנו, אין ולא כלום עם היהדות. מדובר היה בתקופה בה המצב ברוסיה היה קשה מאוד, כדאי היה מאוד להגיע לכאן ולקבל את סל הקליטה, ולרבים מה”עולים” הללו לא היה ולא כלום לא עם עם ישראל ובוודאי שלא עם א-לוהי ישראל.
ניתן לחלק את העולים מרוסיה לשלוש קבוצות. יהודים גמורים. אנשים עם זיקה ליהדות שקשרו גורלם עם עם ישראל (עמך עמי) והקטגוריה השלישית – גויים גמורים. מובן שהעליה היהודית האמיתית היא ברכה גדולה בכל מובן שהוא. לעומת זאת – הגויים הגמורים שבאו לכאן רק מתוך שיקולי כדאיות הם צרה צרורה שאת אותותיה אנו רואים בעשרות כנסיות המבצבצות בכל רחבי הארץ, בתופעות של אנטישמיות שהנפגעים העקריים ממנה הם בעיקר העולים היהודיים מרוסיה, באלכוהוליזם שלא ידענו מעולם בישראל, ואפילו בכנופיות נאו נאציות הצצות פה ושם. מי שהביא אותם צריך לתת על כך את הדין וצריך למצוא את הדרך להראות לאנשים הללו שהולכו שולל על ידי הסוכנות – את דלת היציאה.
נותרנו למעשה עם הקבוצה המרכזית של אנשים טובים, אנשים שמבחינה הלכתית אינם יהודים, אך יש להם זיקה ליהדות, והם רוצים לקשור את גורלם עם עם ישראל. ובכן רובם הגמור של העולים הללו כלל אינו מעוניין להתגייר. אחוז העולים שבתי הדין החדשים גיירו הוא זניח לחלוטין. מוטב שנפנים – הם פשוט לא רוצים להיות יהודים. ממילא הם ישראלים לכל דבר, הם נהנים מכול הזכויות, למיטב ידיעתי אין להם שום בעיה להירשם כנשואים במשרד הפנים, ואם יש בעיה אז צריך להסדיר את העניין מבחינה חוקית כך שזוג אזרחים לא יהודיים וחסרי דת – יוכל להתחתן בישראל בנישואין אזרחיים כולל שטר מפואר עם חותמת שעווה ושני סרטי משי ארגמניים המבצבצים מן הפינה השמאלית התחתונה (+בקבוק וויסקי על חשבון המדינה).
תשאלו מה יעשו זוג מעורב, יהודי ועולה שכזה הרוצים להתחתן? ובכן כל עוד המדינה דבקה ברצונה להשאיר את נושא הגיור והנישואים בידי הרבנות הראשית, אין היא יכולה לאחוז את החבל משני קצותיו ולחייב את הרבנים לחתנם ולבצע בכך פעולה המנוגדת להלכה היהודית – אבל האמת היא שהשאלה הזו אינה נוגעת לעליה מרוסיה. גם קיבוצניק וותיק שביקש להתחתן עם מתנדבת נתקל בדיוק באותה בעיה זמן רב לפני העליה הנוכחית והקמת בתי הדין לגיור. טוב אז נחזור לנושא הגיור של הקבוצה המרכזית. ישנם בכל זאת בתוך אותם עולים בעלי זיקה לעם ישראל, כאלו שהיו רוצים בכל זאת להיות יהודים. כשהביאו אותם לכאן אמרו להם שמבחינת החוק הם יהודים והכל יהיה בסדר. צריך “לתלות” את מי שעשה להם את העוול הזה, הם לא היו אמורים להבין אז שיש בישראל מאבק נסתר בין היהודים לבין מיעוט ישראלי המבקש לטשטש בכל מחיר את זהותה היהודית של המדינה. הם לא הבינו כלל שמשתמשים בהם באופן ציני ככלי ניגוח פוליטי למימוש חלום ההתבוללות של העשירון הישראלי ה”נאור”, הם הגיעו לכאן בתור ישראלים ועכשיו הם חשים שזה עדיין לא זה. כדי להיות ישראלים באמת הם צריכים להיות יהודים ולשם כך הם רוצים להתגייר. הם אינם מאמינים, וודאי שאינם דתיים – אבל הם לא אמורים להבין שאפשר להישאר במשפחה היהודית בלי לשמור מצוות, אבל אי אפשר כך להיכנס אליה. ובכן – עם כל הצער שבדבר, האנשים הטובים הללו צריכים להבין שזה בלתי אפשרי. אנחנו נחבק אותם, נכבד אותם, ניתן להם את כל הזכויות – אבל גם הם צריכים לכבד אותנו. יהדותנו אינה משחק ילדים, יש בה כללים ואם הגיור אכן בוער בעצמותיהם – עליהם לעמוד בכללים הללו.
לסיום – הערה: אין לי מושג מדוע הציונות הדתית לוקחת על עצמה את האחריות לפתרונה של בעיה שנוצרה על ידי הכוחות המבקשים למחוק את הזהות היהודית. בכל פעם שהעשירון הנאור מחריב אותנו עוד קצת, נחלצים הסרוגים “לנגב” אחריו. מה שקורה בפועל זה שלציבור נדמה שמי שיצר את הבעיה אלו הרבנים ה”חשוכים”. כך הופכות דמויות כמו הרב דרוקמן, לשק החבטות של כל הצדדים. מדינת ישראל היא “ילד גדול” – ואיש חינוך דגול כמו הרב דרוקמן צריך להבין שהחל משלב מסוים, צריך לתת לילד להתמודד לבד עם התבשיל שרקח.