1

את החוצפה הפולנית הזמנו במשך שנים במו ידינו

שלום לכם

מדינת ישראל משולה כרגע לספינה שבה כל מלח הוא קברניט. שום חזון, שום אסטרטגיה, שום מטרה ושום כיוון.

אבל באופן פרדוקסלי, דווקא צירוף הנסיבות הזה, הפך את התגובה האמוציונאלית למדיניות, והוביל לתגובה המדוייקת והנכונה ביותר מול פולין.

את החוצפה הפולנית הזמנו במשך שנים במו ידינו.
עכשיו כשאנו מורידים את דרג היחסים הדיפלומטיים, כדאי שנעשה רגע חשבון נפש ונשאל את עצמנו אם לא נכון היה, במדינות שעמן השתתף בעיזוז ובשמחה בטבח ובשוד היהודים, לשמור מלכתכתחילה את דרך היחסים הדיפלומטיים על אש נמוכה יותר.

ברור שלא ניתן לברוח מניהול קשרי מסחר, דיפלומטיה ואינטרסים משותפים. אנו הרי מדינה על פני הגלובוס – לא על הירח.

גם לא פשוט לקבוע מי כן ומי לא
משטרת וישי למשל, צדה יהודים ברחובות פריז ושילחה אותם לאושוויץ. אז מה עושים עם צרפת היום?

לא כל כך פשוט להסביר את ההבדל שבין צרפת, לפולין וליטא.

אבל האם החיבוק הגדול לגרמנים כאילו לא השמידו שליש מעמנו, לא יזמין בעתיד יריקה בפרצוף כפי שקיבלנו עכשיו מהפולנים?

וודאי שיזמין.

תיירות השואה שלנו, שידרה לפולנים מסר מאוד ברור – אתכם אין לנו בעיה, אתם לגיטימיים, עליכם אנחנו סומכים ומפקידים בידיכם את ביטחון ילדינו שמגיעים לכאן כל שנה ברכבת אווירית למצעדי החיים…

כתבתי על כך כבר לפני 20 שנה, לא כל כך הבינו על מה אני מדבר, אולי עכשיו יתחילו להבין.

מחר, נפרסם במסגרת הפינה סימן קריאה מאמר עומק חדש

אז נתראה ביום רביעי במחשבים מסלול.