פושע באמצעות החוק

עדותו של סגן ראש מח”ש, סעדה,
כלל לא הפתיע אותי.

לפני 9 שני, ב 2013, התרעתי כח”כ וכסגן יו”ר הכנסת, מפני מינויו של שי ניצן לתפקיד פרקליט המדינה והתובע הראשי.

“שי ניצן” – כך הסברתי – “גרוע יותר מראש ארגון הפשע, דומרני.
משום שדומרני פועל בניגוד לחוק,
ואילו ניצן – משתמש בחוק”.

אם היו מקשיבים לי אז, כל טרפת החקירות וכתבי האישום ההזויים נגד נתניהו,
לא היו באים לעולם,

לא היינו חווים את הפגנות בלפור ומחול השדים התקשורתי,

לאדונים ליברמן, סער ובנט, לא היה נפרש שטיח אדום בכדי להימרח על המקום בו מרוחות כל החמאות

השלטון היה נותר בידי הרוב היהודי,

לא מועד א ,
לא מועד ב,
לא מועד ג,

לא מדינת כל ערבייה בראשות בנט

וגםלא מועד ד.

כל זה קרה לנו, כי אותו פושע באמצעות החוק, מונה ב 2013, לתפקיד החזק ביותר במדינה – תפקיד פרקליט המדינה והתובע הראשי.

איך ידעתי כבר אז במי מדובר?

ובכן זוכרים את ההתנתקות?

שי ניצן מילא בפשע ההוא, תפקיד מרכזי.

נערות קטינות, שגילו התנגדות, נכלאו במעצר המוני במשך שבועות ואף נשפטו ונענשו באופן קבוצתי.

בשל מחאה כן…

רק לשם השוואה –
כשלפני שבוע, ערבי בן 17 דרס שוטר,

השופט סירב לעוצרו ליותר מ 24 שעות.

“מדובר בקטין” הסביר השופט.

ובכן למי שעקב ב 2005 אחרי מעלליו של שי ניצן,
ברור היה כבר לפני עשור, את מי ממנה הימין ב 2013, לתפקיד החזק ביותר.

כמה חבל שצריכים היינו לשלם מחיר לאומי כל כך יקר – ועודנו משלמים – בכדי להבין את הטעות.

ובואו נקווה, שאצליח להגיע בפריימריס לעמדה כזו –

שיתחילו להקשיב…