1

פרשת בהר תשפ”ב

המתכון לחירות האדם העברי

פרשת בהר היא למעשה מתכון החירות של האדם הישראלי.

הפרשה פותחת בדיני שמיטה ויובל.

דמיינו שלכולכם מגיעה שנת שבתון אחת לשבע שנים. שבת שנמשכת שנה שלמה.

א וַיְדַבֵּר ה’אֶל-מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת ה’ ג שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת-תְּבוּאָתָהּ. ד וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. ה אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ.

דמיינו שלפחות פעם אחת בחייכם, חוזרות הקרקעות – לא הכסף בבנק והתכשיטים בכספת אלא רק הקרקעות – חוזרות ומחולקות באופן פחות או יותר שווה, על פי החלוקה המקורית שהכרנו לפני 50 שנה. כלומר אמצעי הייצור המרכזי, בסיס החירות המרכזי של האדם, הבעלות על הקרקע, חוזר כשהיה, בין אם הפסדת אותו בתוך אותם חמישים שנה ובין אם הרווחת קרקעות נוספות.

ח וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה. ט וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל-אַרְצְכֶם. י וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ.

דמיינו שהתודעה הכלכלית היא תודעה שמקדשת את הרכוש הפרטי, מונעת את גזלתו בידי המלכות, ואולם זוכרת כל הזמן מי בורא העולם וקונהו. ולכן ביחס לאחר, מה ששלי הוא רק שלי, ואולם שאול הוא בידי מעת הבורא. לא כוחי, תבונתי ועוצם ידי עשו לי את העושר הזה, אלא ברכת הבורא שהכל ממנו והכל אליו שב. בתודעה שכזו, איש אינו רודה ובוזז את חברו, כולם מכבדים את עושרם של העשירים, ואילו הם מוותרים ברצון על אותם חלקים שהם אמורים לוותר, לא כי הם חייבים לחלשים, אלא משום שהם חייבים לחזק מכל – לבורא עולם.

דמיינו שרק בחשבונות עסקיים יש ריבית. אין דבר כזה ריבית בחשבון הפרטי והמשפחתי. כיום, נמדדת הצלחתם של בנקים, בכמות החשבונות הפרטיים המנוהלים אצלם. כלומר הריבית הנגבית מהאדם הפרטי היא עיקר רווחי הבנקים הגדולים. אבל הרי מדובר בשיעבוד! התורה אוסרת על יהודי אחד לשעבד את חברו

לה וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ.  לו אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ.  לז אֶת-כַּסְפְּךָ לֹא-תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ.  לח אֲנִי ה’ אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹהִים.

דמיינו שאין יותר עבדות. דמיינו שגם מי שרוצה להיות עבד, משתחרר ביובל, דמיינו שבעליו חייב להתייחס אליו כשכיר. להקדים את צרכיו, את הכרית היחידה בבית, לתת קודם כל ל”עבד” הזה.

לט וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר-לָךְ לֹא-תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד.  מ כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ עַד-שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ.  מא וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וְשָׁב אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל-אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב.

אז 

  • לכולם יש קרקע ואמצעי ייצור ראשוני לכלכל את עצמם.
  • כולם יוצאים יחדיו לשנת שבתון וחובות כספיים נשמטים.
  • לא משלמים ריבית בחשבונות פרטיים.
  • ואין דבר כזה עבדות כי התודעה היא – 

מב כִּי-עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד.  מג לֹא-תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ. 

הייתם רוצים לחיות במדינת חירות שכזו?