פרשת האזינו

מח וַיְדַבֵּר יה’ אֶל-מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר.  מט עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר-נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה.  נ וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ  כַּאֲשֶׁר-מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו.  נא עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי-מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר-צִן עַל אֲשֶׁר לֹא-קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  נב כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (דברים ל”ב)

                                                                  

אהרון ומשה מתים במדבר, הם אינם זוכים להיכנס עם צאן מרעיתם לארץ ישראל.

כשחושבים על זה, זהו העונש הנורא מכל. כי המשמעות היא הצורך החזק ביותר באדם, וכל משמעות חייו של משה היתה בשורת ייעודו של עם ישראל. להוביל את העם במדבר במשך 40 שנה, לשאת את כל “הפגנות בלפור” של העם הזה – ואז לראות את העם מנגד ואליה לא לבוא? לא לבנות את בית המקדש ולתקן עולם שלם במלכות ה’?

למה? למה פיספוס אחד ברגע קטן של הסחת דעת – חטא מי מריבה – גורר אחריו עונש נורא שכזה?

 עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי-מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר-צִן עַל אֲשֶׁר לֹא-קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

הפסוק מתאר את הכאת הסלע כמעילה בה’ – מעילה זה כבר דבר רציני, אבל זה לא כל כך מסתדר עם משה רבינו גדול הנביאים – משה מעל בה’?

ובאמת רש”י מפרש “גרמתם למעול בי” (ע”פ שפתי חכמים) על אשר גרמתם לעם למעול בי. כלור שחטא מי מריבה גרם לעם לחטוא – משום שיכולים היו להווכח כיצד אפילו הדומם שאינו מקבל כל שכר ועונש, מציית לדבר ה’ ועל אחת כמה וכמה שכך צריכים לנהוג בני האדם.

על משמעות חטא מי מריבה נשברו קולמוסים הרבה ואוסיף מחשבה קטנה משלי.

לכל דור ולכל סיטואציה היסטורית, נדרש סגנון מנהיגותי שונה.

אם צ’רצ’יל היה מופיע כיום באנגליה, ייתכן והיה מסיים בבית המשפט או בבית משוגעים.

הנהגתו של משה היתה הנהגה של עם עבדים ושיאה קבלת התורה בהר סיני ‘כאיש אחד בלב אחד’.  מדובר בהנהגה שכולה חד כוונית. משה מקבל בנבואה את דבר ה’ ומעביר לעם. משה הוא קודם כל נביא ורק אח”כ מנהיג.

ואולם בכניסה לארץ ישראל נדרשת מנהיגות אחרת. כאן עובר המוקד אל הדיאלוג עם המציאות ועם העם.

משהו בחטא מי מריבה, הביא לידי ביטוי את העובדה שמנהיגותו של משה לא מתאימה למנהיגות הנדרשת עם הכניסה לארץ ישראל.

משה לא דיבר אל הסלע,

כשעוברים את הירדן העם כבר אינו עם של עבדים, זהו עם השותף בבשורה, עם שעמו צריך לנהל דיאלוג.

שבת שלום