פרשת ‘ויחי’ תשפ”ד

א וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל-פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק-לוֹ.  ב וַיְצַו יוֹסֵף אֶת-עֲבָדָיו אֶת-הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת-אָבִיו וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת-יִשְׂרָאֵל.  ג וַיִּמְלְאוּ-לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם.  ד וַיַּעַבְרוּ יְמֵי בְכִיתוֹ וַיְדַבֵּר יוֹסֵף אֶל-בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר  אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיכֶם דַּבְּרוּ-נָא בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר.  ה אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי וְעַתָּה אֶעֱלֶה-נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת-אָבִי וְאָשׁוּבָה.  ו וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה  עֲלֵה וּקְבֹר אֶת-אָבִיךָ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ.

יוסף, המשנה למלך, האיש המולך בכל מצרים ולמעשה בכל העולם העתיק, זקוק ל’פרוטקציה’ מצד עסקני בית המלוכה, כדי לפנות אל פרעה בבקשה כל כך אנושית?

בואו ניזכר לרגע איך זה התחיל:

לט וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת אֵין-נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ.  מ אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ.  מא וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף  רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  מב וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ.  מג וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  מד וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  מה וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם-יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. (פרק מא)

שימו לב כמה הדגשות אדומות בקטע המינוי  – כמעט הכל אדום. תרועה רמה, אתה משנה למלך, ועל פיך יישק דבר ואתה ואתה ואתה.

ואיך זה נגמר?

בקול ענות חלושה של מי שציל את מצריים מרעב, הפך אותה לאימפריה שכל זהב העולם זב אליה, ואת מלך מצריים האדיר ברמה שלא נשמעה בעבר. 

פתאום הוא צריך פרוטקציה כדי להעביר בקשה אישית לפרעה…

תמיד היו כך פני הדברים. (על יהודי גרמניה כבר דיברנו…) כשהיהודים חשבו שהגיעו אל המנוחה והנחלה, כשחשבו שזכו לשויון זכויות, כשחשבו שהמלכות זוכרת להם את נאמנותם ותמורתם הגדולה – הפנתה להם המלכות עורף, מעמדם הלך ונשחק ולבסוף הם חטפו את סטירת הלחי המצלצלת.

כך היה במצרים, כך היה בגירוש יהודי לונדון, כך היה בגירוש יהודי ספרד, כך כמובן היה בגרמניה ובאוסטריה, כך מרגישים היום יהודים במקומות רבים בארה”ב, בצרפת ובאנגליה – ככה זה. אין מקום ליהודי מחוץ לארץ ישראל, ואין לו במי לבטוח מלבד בא-לוהיו.