1

מנהיגות של מדבר – ומנהיגות של מדינה

ז וַיְדַבֵּר ה’ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ח קַח אֶת-הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם.  ט וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה’ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ.  י וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת-הַקָּהָל אֶל-פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם.  יא וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.  יב וַיֹּאמֶר ה’ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם.  יג הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר-רָבוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת- ה’ וַיִּקָּדֵשׁ בָּם.  (במדבר כ.)

מה קורה כאן? מדוע משה רבינו אינו שומע להוראה כל כך ברורה של הקב”ה שמצווה לדבר אל הסלע ולא מצווה להכותו. ומדוע העונש כבד כל כך – הרי למעשה מקבל משה את אותו עונש שקיבלו המרגלים – האם חטאו של משה מתקרב חלילה לדרגת חטא המרגלים?

ובכן בואו ונעיין בפסוקים שקדמו לאירוע, אולי נמצא שם קשר כל שהוא:

א וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם.  ב וְלֹא-הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן.  ג וַיָּרֶב הָעָם עִם-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה’.  ד וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל ה’ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ.  ה וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה  לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת.  ו וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם וַיֵּרָא כְבוֹד-ה’ אֲלֵיהֶם. 

מרים מתה ועמה הבאר הפלאית. אין מים.

העם צמא – ומיד שב ומתגעגע למצרים (ואם מישהו שואל כיצד זה נשכחה האושוויץ המצרית שנמשכה מאות שנים והפכה למושא געגועים, שישאל את הישראלים שעושים ‘רילוקיישן’ בברלין).

כלומר כל הרקע לחטאו של משה כשהכה בסלע בא על רקע דומה לחטא המרגלים. העונש על חטא המרגלים – כלומר המוות במדבר במקום הכניסה לארץ המובטחת, לא בא בשל חומרתו. חטא העגל היה חמור יותר ולא הוביל לעונש חמור שכזה. למעשה לא היה זה עונש כלל, אלא שבחטא המרגלים הראה העם כי איננו מוכן לתפקיד שהוטל עליו (כפי שהסברנו בהרחבה בפרשת שלח).

ומזווית אחרת, זה בדיוק מה שקרה עכשיו עם משה.

כשמשה הכא בסלע במקום לדבר אליו, הראה גדול הנביאים, והקרוב מכולם לבורא עולם, שאין הוא בנוי להנהגה במרחב הארצי – משה הוא מנהיג דור המדבר, דור המתנהל במרחב שבין שמים וארץ, דור שעוד לא נחת אל תוך הריבונות, הכלכלה, הביטחון, הפוליטיקה…

כשחוצים את הירדן ומקימים את עם ישראל כעם ריבוני בארצו –  צריך לדבר אליו. אבינו שבשמים מעוניין בדיאלוג תמידי עם עמו ובבחירה מתמדת של כל אחד ואחת מבניו יום יום ושעה שעה.

דין אלוהי ישראל אינו בסייף המוסלמי וגם לא בייאוש (המכונה אהבה) הנוצרי.

אלוהי ישראל משתף את עמו בבריאה מתמדת של עולמו מתוך חירות ובחירה.

לא כך התנהלו הדברים במדבר. במדבר היו ישראל כמלאכים תחת ענני הכבוד.

כל צרכיהם הפיסיים ניתנו משמיים ומרחב הבחירה הצטמצם מאוד. ממילא הצטמצם גם מרחב החירות ומול נרגנותם פנה משה לשפת “שכנוע” שאינה מתאימה להנהגה עם ישראל בארצו. בארץ ישראל צריך פוליטיקה ופולטיקה עושים בדיבור – לא במקלות.

כך שככל הדור, גם משה לא נענש כשלא הורשה להיכנס לארץ, הוא פשוט שייך עצמו למהות אחרת מזו הנדרשת להנהגת ישראל אחר שחצו את הירדן.

יהי רצון שנזכה במהרה להנהגה המודעת למסע האומה, מבינה את ייעודו ומנהיגה את עמנו לקראתו על פי רצון אבינו שבשמים.