1

פרשת מטות-מסעי תשפ”א

ב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר  זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה’.  ג אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַה’ אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ  כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה.  ד וְאִשָּׁה כִּי-תִדֹּר נֶדֶר לַה’ וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ בִּנְעֻרֶיהָ.  ה וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת-נִדְרָהּ וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ וְקָמוּ כָּל-נְדָרֶיהָ וְכָל-אִסָּר אֲשֶׁר-אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ יָקוּם.  (במדבר. ל.).

קשה לתפוס בימינו את יחס התורה למילה היוצאת מפיו של בן לעם ישראל.

‘מוצא שפתיך שמור’ (דברים כ”ג). קיבלת על עצמך התחייבות (נדר), קיים את שהתחייבת.

מישהו מבני ביתך הבטיח משהו – לא חתם חוזה, סתם אמר מילה… ואפילו לא מדובר בהתחייבות כלפי בני אדם, אלא רק קיבל על עצמו הנהגה מסויימת בעניינים שבין אדם לבוראו – זהו זה, המילה הופכת למציאות חקוקה בסלע. מספיק ששתקת, ולמוצא שפתיו של בן חסותך נוצר מעמד משפטי.

כל בשורתו של עם ישראל היא בשורת ייחוד הבורא (מונותאזים). בעולם האלילי, יש הרבה “אלוהים” ולכן יש הרבה אמיתות – כל אחד והאמת שלו – ולכן אין אמת כלל.

אבל בשורת ישראל היא בשורת האמת האחת – כי אין עוד מלבדו.

לכן כשיהודי משקר – זהו חילול ה’ במובן העמוק והבסיסי ביותר.

מדינה יהודית אינה יכולה להתקיים לאורך זמן מתוך תרבות שכזו.

אנו עדים כיום להתפוררות כל תשתית האמון שבין בני האדם, בשל אבדן מימד האמת.

כשאין אמונה, אין אמת.

כשאין אמת, אין אמון.

כשאין אמון, אין חברה.

וכשאין חברה – אין מדינה.

דרך הריפוי היא השיבה אל האמת.

והדרך אל האמת היא לשמור מרחק מהשקר.

‘מדבר שקר תרחק’ – (שמות כ”ג).

שבת שלום