פרשת מקץ תשפ”ב

ב”ה

לח וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-עֲבָדָיו  הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ.  לט וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת אֵין-נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ.  מ אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ.  מא וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף  רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  מב וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ.  מג וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  מד וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.

הנה הגענו אל המנוחה והנחלה. מלך האימפריה השלטת, מצרים הפרעונית, ממליך על מצרים (ולמעשה על עולם ומלואו), אחד משלנו! 

ולא סתם אחד ששכח מי הוא – 

הוא ממליך את יוסף הצדיק! ההיסטוריה מחייכת אלינו! אנו מוזמנים כמשפחת המלוכה לרדת למצרים, להשתקע בה, להינות מעושרה של ארץ הנילוס והקרבה למלוכה.

זה קרה שוב – אגב – לא מזמן, החל מאמצע המאה ה19, בגרמניה…

פתאום הזמינה המלכות את היהודים, לצאת מן הגטאות ולהשתקע.

והם עשו זאת – הו כמה שעשו זאת… “אלפיים שנה התכוננו היהודים לבחינות הכניסה לאוניברסיטאות בגרמניה” – התלוצץ אלברט אינשטיין. 

ולא רק לעולם האקדמי הגרמני נהרו היהודים מעל ומעבר ליחס חלקם באוכלוסיה, גם למסחר (הקניון הראשון…), הבנקאות, והצבא.

הם היו פטריוטים אמיתיים – פי שניים מהם נהרגו למען אמא גרמניה במלחמת העולם הראשונה – 

ואולם כל המדליות הללו לא הועילו כשהעלו אותם לרכבות לאושוויץ, בדיוק כפי שאיש לא זכר במצרים, את חסדו של יוסף אשר הצילם מחרפת רעב.

הקלגס המצרי ששיעבדם והרג את ילדיהם, דמה להפליא לזה הגרמני שסגר עליהם 3200 שנה אח”כ, את דלתות הרכבות.

כשנדמה ליהודים שיש איזה משענת באומות, ובחסותה נחיה – טוב להיזכר שוב בכל התפארת המצרית שהושתה על יוסף ופתחה את הפתח לשיעבוד.