פרשת משפטים תשפ”ב

ה וְאִם-אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי. ו וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל-הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם. (שמות כא)

פתיחת פרשת משפטים מביכה מעט – נראה לכאורה כי עבור תורת ישראל, מציאות של אדונים ועבדים היא מציאות מקובלת.
ואולם הקריאה האמיתית היא קריאה הפוכה – מציאות של אדונים ועבדים היא ברירת המחדל הייצרית של טבע האדם. לעיתים נדירות ביותר בהסטוריה, הצליחו חברות לטעום את טעם החירות. העונש על הסתרת עבד שברח מאדוניו בארה”ב – היה מוות! בעוד שתורת ישראל – כבר לפני 3300 שנה, מחייבת לעשות זאת: “לא תסגיר עבד אל אדוניו”

השבוע הועבר חוק הסמכויות שנוטל מן האזרחים את ריבונותם בארצם ועל כן גם את חירותם – ומפקיד אותה בידי האדונים. החוק עבר בלי שום תשומת לב של ממש, מפני שתודעת האזרחים היא תודעת שיעבוד.

כל הדיון הפותח את פרשתנו נועד להצר את צעדיו של האדון ולהביא לשחרור העבדים – ואולם עבד שלא מעוניין בכך, עובר את הביוש של רציעת אזנו בשער העיר.

ח וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים. (שם כג)

עולם שלם נופל ברשת השוחד של חברות התרופות. מדובר בתעשיה שלמה של “תרומות” שאחרי שנות דור ייצרה תלות מלאה של עולם הרפואה (ולא רק שלו) ב”תרומותיה”.
אין כמו הפסוק הזה בכדי להבין כיצד התמכר הממסד הרפואי בקלות שכזו לחברות התרופות.

כה וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה’ אֱ-לֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ וְאֶת-מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ.
כו לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת-מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא. כז אֶת-אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת-כָּל-הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת-כָּל-אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף. (שם)

זהו המתכון האמיתי, לרווחה כלכלית, לבריאות ולביטחון.
דבקו בזהותכם. עיבדו רק את א-לוהיכם ולא אלוהים אחרים (גם לא בני אדם המתיימרים להיות אלוהים).