פרשת ראה תשפ”א

כו רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם  בְּרָכָה וּקְלָלָה.  כז אֶת-הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹת ה’ אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם.  כח וְהַקְּלָלָה אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם  לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם.  (דברים, יא)

בעוד כחודש, לקראת ראש השנה, נקרא בפרשת ניצבים פסוק דומה:

הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ–הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים–לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ. (דברים, ל, יט)

מישהו מעדיף קללה על ברכה?

האם אדם שפוי יעדיף מוות על חיים?

מדוע נדרש הפסוק לומר לנו ‘ובחרת בחיים’ – זה לא מובן מאליו?

התשובה היא שממש לא. 

הרצון הטבעי של האדם הוא למות – לא לחיות. המוות הוא ברירת המחדל. החיים דורשים מאמץ בלתי פוסק בכדי לקיימם. לכן נטע הבורא באדם את פחד המוות, פחד שבלעדיו לא היו חיים.  

מה הם החיים?

החיים הם ההבדלה. החיים הם המעבר ממצב של תוהו ובוהו למצב של סדר. יש ים ויש יבשה. יש שמים ויש ארץ, יש דומם, יש צומח ויש – חיים. ההבדלה היא שיוצרת את החיים.

כשאנחנו מציצים במקרוסקופ אל הביצית המופרית, אל הדרך שבה נוצרים החיים אנו רואים הבדלה – התחלקות של התאים, ושוב הבדלה, ושוב הבדלה – ההבדלה יוצרת את החיים.

ההבדלות הללו דורשות תחזוק תמידי. כשההורים לא בבית, הבית נהיה בלאגן עד למצב שאינו ראוי למגורים – אינו ראוי לחיים. חיים משמעם השקעת אנרגיה בלתי פוסקת בשמירה על הסדר – שמירה על ההבדלות. 

איווי המוות, הוא הרצון לשחרר, להפסיק להשקיע אנרגיה בשמירת החיים, להפסיק להשקיע אנרגיה בשמירת ההבדלות. 

“דמיינו שאין גן עדן מעלינו וגיהינום מתחתנו” – שר ג’ון לנון – (כלומר דמיינו שאין את ההבדלה בין טוב ורע, וממילא אין שכר ועונש).  “דמיינו שאין מדינות” (כלומר אין הבדלה לאומית),”אין דתות” (אין הבדלה רוחנית), “אין רכוש” (הבדלה אנושית שמצדיקה רכוש נפרד) , “כל העולם הוא שיתופי” (והדיקטטור התורן יחליף את אלוהים ויחלקו בצורה צודקת) “ואין סיבה להרוג” (אבל גם אין סיבה לחיות).

“אני מקווה שיום אחד תצטרפו אלי והעולם יהיה אחד”.

נראה כי שירו האלמותי, המתוק מדבש והנורא כשאול – של לנון, הולך ומתגשם לנגד עיננו. 

את הגולאג הקומוניסטי שניסה להגשים בברוטאליות ופחד את כל אלה, מחליף גולג בלתי נראה, גולג מפתה, גולאג שפונה ומפתה את איווי המוות ומרדים את הפחד מפניו, גולאג שאינו מצוי בערבות סיביר אלא בכל בית בכל מחשב בכל טלפון בכל מצלמת רחוב בכל הממשלות בכל החברות הגדולות – גולאג שמהנדס את תודעת האדם ומביאו לוותר מרצונו  על עוד ועוד הבדלות, עוד ועוד מאנושיותו הנבדלת,  לוותר על עוד ועוד מחירותו – למען שמירת חייו… 

זהו גולאג קשה הרבה יותר מהגולאג הסובייטי – גולאג שאינו מאיים עליך במוות, אלא גולאג שמפתה אותך ומציע לך מוות מתקתק, מוות שמתחזה (בתחילת הדרך) לכיף חיים…

וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים–לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ

לעולם אל תיכנע, לעולם תזכור כי בכל רגע ורגע אתה נדרש להשקיע אנרגיה בשמירת ההבדלות, בלהיות אדם אוטונומי, בלהיות בן חורין – להשקיע אנרגיה בזיהוי האיום הנוח על כל אלה.

אל תיכנע – בחר בחיים, למענך ולמען ילדיך.