פרשת ‘תולדות’ תשפ”ב

כה,לד וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה.

כז,לד כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו, אֶת-דִּבְרֵי אָבִיו, וַיִּצְעַק צְעָקָה, גְּדֹלָה וּמָרָה עַד-מְאֹד; וַיֹּאמֶר לְאָבִיו, בָּרְכֵנִי גַם-אָנִי אָבִי.

מה הוא מילל? הוא הרי בז לבכורה, הוא מכר אותה בנזיד עדשים, הוא מעולם לא היה שם בעבר וגם לא מתכוון להיות שם בעתיד, אבל כשיעקב מתיישב על הר הטרשים, הוא זועק פתאום בכל אמצעי התקשורת –
זעקה גדולה ומרה עד מאוד…

הביטו בתמונות ישנות של הר הבית.
המקום שומם. שדה בור. לא ממש מעניין אף אחד. ירושלים אף לא מוזכרת בקוראן ולו פעם אחת.

ולפתע, כשהמקום נופל לידי בני יעקב – בני ישראל אבינו, או אז נשמעת לפתע זעקה גדולה ומרה עד מאוד.

אין להתרשם ולהתבלבל מזעקות הקוזאקים הנגזלים.

כי לנו הברכה, לנו הארץ ובנו יתברכו כל האומות.

שבת שלום