1

פרשת תצוה ה’תשע”ו

מג וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי. מד וְקִדַּשְׁתִּי אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי. מה וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹהִים. מו וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה’ אֱ-לֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה’ אֱ-לֹהֵיהֶם.(פרשת תצוה – שמות כ”ט)
באחד הלילות של השבוע שעבר, חזרתי לביתי ממפגש והרצאה עם סטודנטים דוברי אנגלית. חיפשתי בין התחנות משהו שישמור על עירנותי בשעת לילה מאוחרת. להפתעתי, הוקדשה השעה ברשת ב’ לנושא בית המקדש. נשארתי כמובן על רשת ב’.
השדרנים בתחנה החזיקו בדעה שהר הבית ובית המקדש הם מרכז רוחני עליון לאנושות כולה ולכן אסור שיהיה במקום הזה שום סממן של ריבונות. שני מרואיינים צורפו לשידור – חברי הרב יהודה גליק ומן העבר הנגדי – אינטלקטואל ישראלי מוסלמי (שגם תרגם את הקוראן לעברית) שאינני זוכר את שמו.
תחילה פנו השדרנים לרב גליק בניסיון לחלץ ממנו הסכמה לויתור על ריבונות. מובן שיהודה סירב לאמץ את גישת רשת ב’ אך לא התמודד באופן ישיר עם הטענה הפוסלת את שילובה של ריבונות טריטוריאלית יחד עם רוחניות אוניברסאלית.
אח”כ עלה לשידור האינטלקטואל המוסלמי. בשונה מיהודה, דיבר האיש בצורה המפורשת ביותר. אין ליהודים ולשום אומה אחרת שום דריסת רגל, לא בהר הבית וגם לא בכותל המערבי – הסביר האיש.
“אנחנו לא מדברים על פוליטיקה” – התחננו השדרנים – “אנחנו מדברים על רוחניות, האם אינך רוצה לראות גם את היהודים מתפללים במקום הקדוש”. שוב ושוב ניסו השדרנים לחלץ שביב של הפרדה בין הפוליטיקה לרוחניות אצל איש שיחם, אך לשווא.
מצאתי עצמי צוחק אל הכביש החשוך נוכח מאמציהם. שדרני רשת ב’ החושבים מתוך תודעה מערבית מבוססת נצרות, אינם מסוגלים לעכל חיבור שבין הקודש והחול – בין הפיסיקה למטה-פיסיקה. אצלם אם קודש, אז רק קודש (ככומר שאינו נישא ומתחבר לחיים). בן שיחם המוסלמי כלל לא מבין את שפתם. אצלו התפילה והפוליטיקה, התפילה והריבונות, הם היינו-הך.
אצל שני הצדדים נותק הקשר האמתי שבין החומר והרוח, הגוף והנשמה – אצל שניהם אין באמת חיים ולא יכול להיות קשר אמיתי להר הבית. כי במקום המקדש נוגע המטה פיסי בפיסי. כשם שאי אפשר ללדת ילדים בהתכתבות כך אי אפשר להמליך את השכינה ללא עם וללא ריבונות. וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי.
בית המקדש הוא מכשיר הכרחי בהמלכת בורא עולם על כל עולמו. אין מלך ללא עם, ללא ארץ, ללא בירה וללא ארמון מלוכה. אולם בעוד שעמי הארצות ממליכים מלכים בשר ודם, משעבדים עצמם לבני תמותה ובונים עבורם היכלות פאר, המלכות של ישראל היא המלכות שמעל המלכות האנושית, מלכות ה’ – ובית המקדש הוא ארמון מלכותו. כך נקנית החירות לאומה ולעולם. לא אדם משועבד לאדם אלא כולנו עבדים לא-ל לבדו וראשון המשועבדים לו הוא מלך ישראל האנושי שכל עניינו הוא קיום ייעודו של עם ישראל – לתקן עולם במלכות ש-די
שבת שלום