קודם כל חינוך

ב”ה חשוון תשס”ח

קודם כל חינוך משה פייגלין מקור ראשון

במוצ”ש אני הולך לככר להפגנת המורים. אין לי ספק שתהיה שם הרבה פוליטיקה. אין לי ספק שהאינטרסים שההפגנה הזו נועדה לקדם, אינם לגמרי חופפים את מה שאני מאמין או מעוניין בו, אבל בשבילי כאזרח קטן שמשתדל לא לחשוף עצמו יותר מדי לתקשורת וקולט ברזולוציה נמוכה את התמונה הכללית, מה שההפגנה הזו אמורה לסמן הוא את קריאת ה “גוועלד” של כל נושא החינוך בישראל – וזה מספיק. יתפסו עלי טרמפ? שיתפסו.

ברור ששכר המורים הוא בדיחה עצובה. מורה צריך לקבל שכר הרבה יותר גבוה מעובדי הנמלים או חברת החשמל. מה יש בכלל להשוות בין אחריותו של זה לאחריותו של זה. לא הייתי צריך את השביתה האחרונה כדי להבין זאת – הדברים נכתבו כבר לפני עשר שנים. אבל חולייה של מערכת החינוך אינם מתחילים בשכר אלא במהות – כלומר בשאלה למה בכלל מחנכים שם. יכול מאוד להיות שבגלל המהות החסרה, התדרדר מעמד המורה ובעקבותיו שכר המורים. ברבות מן המערכות הדתיות – אין שביתה. ההורים משלמים שם אלפי שקלים בכל חודש בכדי לקבל את המהות החסרה, וממילא מעמד המורה אחר, וכמובן שאין שביתה. כלומר האחריות לחינוך הילדים היא בראש וראשונה של ההורים ולא של המדינה – המורה הוא שליח של ההורה לא של האח הגדול.

כרגע – כל הויכוח הוא על אחוזי שכר, אבל גם אם שכר המורים יוכפל, לא נראה לי שמשהו מהותי ישתנה בריק הערכי הגדול של מערכת החינוך. התירוץ הוא כמובן שאין תקציב. אך השבוע פורסם שכשלב לבייב הציע להקים ולממן תוכנית שלמה להעשרת לימודי יהדות במערכת החינוך, דחתה השרה יולי תמיר את הצעתו. תמיר מייצגת מערכת ערכית זרה לערכי היהדות. הן בפעילותה הציבורית – תמיר היא אחת ממיסדות ‘שלום עכשיו’, והן בחייה האישיים – הגב’ תמיר העדיפה שלא להקים את התא המשפחתי שלה בטקס יהודי. השרה תמיר תמיר מייצגת את ערכיו של הציבור הקטן המתנכר ליהדותו, ובשום פנים ואופן לא את ערכיו של הציבור הגדול בישראל המזהה עצמו בראש וראשונה כיהודי ומבקש להנחיל לילדיו זהות יהודית ברורה ומוצקה.

כל חינוך מבוסס על תרבות האומה. מי שביקש לייצר עבורנו תרבות חדשה שתדלג על התרבות המקורית – קיבל את חוסר התוכלת והייאוש הגדול שאנו חווים כיום בחברה הישראלית – חוסר תוכלת שמוביל לשלל תופעות קשות ואפילו סופניות.

אבל יולי תמיר עובדת קשה בכדי לעשות את ההיפך, בכדי שלא לחשוף את ילדי ישראל אל תרבותם המקורית, בכדי שלא תהיה להם אותה “תוכנת הפעלה” שעל גביה יוכלו לבחור וליישם כל דרך חיים שיבחרו בה – כבני תרבות. הנה למשל מגוון מפעולותיה הנמרצות של שרת החינוך:

תמיר צמצמה את שיעורי המסורת, ביטלה שעות של מורשת ישראל ובמקומם הכניסה את “מורשת העם הפלסטינאי” ולימוד ה’נאכבה’ (השואה הפלסטינית = הקמת המדינה) . היא צמצמה את כמות בנות השירות הלאומי (כי הן “משפיעות על החברה הישראלית עם דעותיהן הקיצוניות”). היא ביטלה לימודי תנ”ך שהועברו על ידי בחורי ישיבות בבתי ספר חילוניים. היא צמצמה קשות את השעות בבתי הספר הממלכתים-דתיים והוסיפה בבתי הספר הערביים. היא ניסתה למנוע ממכללת אריאל להיות אוניברסיטה. היא חיזקה את “מורשת רבין” כלימוד חובה בכל הכיתות – כלומר לימוד חובה של מורשת “שלום עכשיו”. היא שינתה את המימון למכללות ופגעה ככול יכולתה במוסדות דתיים.

בדרך הזו קיבלנו נוער שאינו מבין מה הוא עושה כאן, שאינו מסוגל להשלים את המשפט “שמע ישראל…”, שמעולם לא ביקר בירושלים (אבל כבר קפץ כמה פעמים לחו”ל) ושמיד בסיום שירותו הצבאי יעמוד בתור בכדי לנסות ולקבל דרכון גרמני או פולני.
צריך לשלם למורים הרבה יותר – אבל בלי כניסה לענייני המהות התמורה תהיה שולית.

להתראות בככר.